ארבעה משבי רוח שטות
אשף ההתנהגות הנורטיבית ירה לעצמו בראש
התושבים כולם רטטו, כאילו קיבלו שיחה חשובה
ורק על זה דיברו, בכל אתרי ההיכרויות
"להתראות לנורמן, ושלום לגן חיות"
אותו אשף שתמיד נדף ריח של ימים רגילים
כאילו אין מעל ואין מתחת, תמיד אותה דלת נפתחת
רגיל כאילו עושה תרגיל במשחק החיים, מערכה ראשונה
והיה לאיש מאוד ידועה בערבה התיכונה
"אבוי לעולם המשוכלל, שאם זה הלך, כולנו כבר לפח."
צעקה אשת איש, מר וגברת מזל ביש.
נשים תולשות פאות בלילות, גברים מזילים דמעות
"האשף ננשף ונהיה מטורף, מאתנו נדחף ונהדף!"
חרוזים מפי כרוז העיר, הידוע בהומור סרקסטי ומריר
" מי ידע שאבדה כבדה תגיע לגדה" " לה-די-דה "
ליצני החצר בקול מתקצר קראו בגבולות עיר התחבולות
הגיבור נטל את חיוו, ובעודו מחויב, אותו נפלא ונשגב
שכח איך מצאנו אותו שכוב על הגב, מצורע ומתועב
אנחנו המושכים בחוטים, עשינו לנו חליפות ובגדים
עשינו אותו לתפארת שקרנים, היה רם גבוה ומושלם
כך הוא בגד, גבר-ילד מפוחד.
אז טוב שהלך, נחליף אותו כבר, עוד שקר מלוכלך.
אבל זה למען האנושות, שיא החכמה והטיפשות.
תגובות (2)
יש לך כתיבה ממש יפה. ממש ממש יפה. מילים ושילובי מילים מדהימים, ובכללי, הרעיונות ומחשבות שאתה מבטא בשירים שלך מקסימים ומעוררים סקרנות ומחשבה.
אני יודעת שאני בטח נראית לך ילדה קטנה שמשחקת עם המילים, שלא מבינה דבר מהחיים, אבל גיל הוא רק מספר, ומי שבפנים לא מקשיב למספרים.
(אוי, יצא לי חרוזים, את האמת, שלא התכוונתי)
אז…..כל הכבוד. כתיבה מעוררת השראה ומנפיקה חיים בנושאים עליהם כולם מדברים, אבל תמיד נשכחים. אז….חזק ואמץ.
תודה על המחמאות, :).
ו..למה שאת חושבת על השיר, אני מייחס לזה חשיבות בלי קשר לגיל..אם אוהבים אז אוהבים, כל אחד מסיבותיו שלו.