עיר עתידית | עונה 3 – פרק 25

17/06/2012 569 צפיות אין תגובות

"זה נגמר!" שמעתי את קולה החזק של אמה בין כל ההמולה. כולם נעצרו בבת אחת, מבולבלים. "אורגון מת!" נשמעו הרבה קולות רמים בבת אחת, מחצית מהם קריאות הידד ומחצית זעקות אבל. "אין לכם טעם להמשיך במלחמה. כך רק נספוג עוד אבדות, משני הצדדים" המשיכה אמה. "עידן העב"מים הסתיים! הירח שייך לבני האדם. תיכנעו עכשיו או שתמותו!" . העב"מים נראו רק יותר כועסים עכשיו, אבל הם הבינו את דבריה של אמה, הם החליטו שבאמת כבר אין טעם במלחמה. בלחיצת כפתור אחת החלו להגיע עשרות מעבורות שלקחו את העב"מים משם. אך מספר שניות לפני שנסגרה דלת המעבורת האחרונה קם עב"ם וצעק בקול חזק "אנחנו עוד נשוב! אנחנו נכבוש את הירח, הוא שייך לנו!". העב"ם נכנס לפנים המעבורת וזו נסגרה והחלה לעופף יחד עם המעבורות האחרות אל מחוץ מערכת השמש.
הרגשתי יד אוחזת חזק בידי, חום ידה של אדיסון אפף את ידי הקרה. "רון…" היא לחשה, הסתובבתי אליה. עניה נצצו, כל כך יפות וכחולות כמו הים. רציתי שלעולם לא יגמר הרגע הזה, רציתי להביט בעיניה לנצח, עד שנזכרתי שטום עומד לידי. "זה נגמר" אמרתי, "הכל נגמר, עכשיו זה בטוח". לא הספיקו לעבור עשר שניות והורגשה על הקרקע רעידה חזקה מאוד, שלוותה בקול פיצוץ חזק, העולם קפא לכמה שניות. מוחי הרגיש מבולבל ומסוחרר. ניסיתי להייצב אבל רק שמעתי את קולו של טום אומר "הם השאירו לנו מתנה" טום מיהר לעבר מקום הפיצוץ שהיה במרחק של בערך כחמישים מטרים מאיתנו. התקרבתי בעקבות טום ויהלי. ליבי פעם בחוזקה 'מה התוצאות של הפיצוץ הזה?' – חשבתי לעצמי.
על הדשא שכבר הפך לאדום שכבו חצי תריסר נפגעים. זיהיתי מבינהם שלושה ילדים משכבה מעליי עוד שני מורים שנרתמו לעזור ועוד אחד…

בראד בוגניו!
הפעם באמת איבדתי את שיווי משקלי, דבר אחד היה חשוב לי באותו רגע, שבראד בוגניו יחיה. "בראד!" צעקתי. דם רב זלג מזרועו השמאלית והתווסף לדם שכבר היה לו מקודם. "רו-ן" ניסה בראד לבטא. "א-אחו-ז בידי" הוא לחש. גיליתי את ידו בחשכה ואחזתי בה. הרגשתי את ידו של בראד רועדת בידי.
"היית אמיץ" אמרתי לו, בראד חייך. כבר הבנתי שאין דרך חזרה, בתוך כמה שניות הוא כבר ילך ילך לעד…
"וניצחנו" בראד לחש, כבר בקושי שמעתי אותו, אבל ראיתי את שפתיו נעות.
"להתראותבראד…" לחשתי שוב.
בראד עצם את עיניו, עדיין היה חרוט חיוך על פניו. "הוא הלך…" לחשתי ליהלי שעמד לידי. 'עוד כמה אסבול עוד בחיי?' חשבתי לעצמי…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך