מיילס דייויס, אוכל ואהבה

חלמתי חלום.
אני ומיילס דייויס נפגשנו באיזה מקום עמוס בעיר לארוחת צהרים. הוא קצת איחר, וכשהוא נכנס עם החצוצרה המוזהבת שלו ביד מיד חשבתי לעצמי ״למה הבן אדם חייב לבוא לכל מקום עם החצוצרה הזאת?״, אבל לא אמרתי שום דבר ורק חייכתי אליו בנימוס.
הוא התיישב, הרים את החצוצרה ותקע איזה תו שהקפיץ אותי, אבל להפתעתי אף אחד אחר לא שם לב, חוץ מהמלצר שניגש אלינו.
״מה תרצו?״ הוא שאל, ולפני שהספקתי לחשוב מיילס הרים שוב את החצוצרה וניגן כמה תווים איטיים לכיוון המלצר, שמיד הסתובב, הלך למטבח וחזר עם כד של מים קרים, כוסות, צלחת לחם וחמאה.
ברור שהייתי קצת מופתע, אבל כבר ראיתי דברים יותר מוזרים, וחוץ מזה, היה די נחמד לשמוע את מיילס דייויס מנגן. אחרי הכל זה משהו שתמיד רציתי.
היו לי המון דברים לשאול אותו והמון דברים לספר לו, אבל כשהסתכלתי על היד הכהה שלו מחזיקה את החצוצרה הנוצצת וראיתי את האצבעות שלו לוחצות בעדינות על השסתומים שלה התבלבלתי, וכל מה שיצא לי היה ״תשמע, ׳kind of blue׳ זה אלבום ענק״.
הוא נגס בפרוסה מרוחה בחמאה וכשסיים ללעוס הרים שוב את החצוצרה והתחיל לנגן את ״so what?".
כשהמלצר חזר אלינו, מיילס התחיל לנגן את ״In a silent way" והוסיף כמה תווים שהצחיקו את המלצר, שהגיש לו במהירות צלחת מלאה בריזוטו פטריות רך למראה, ואז הסתובב אלי וניגן לי במשך שעה ארוכה את כל מה שרציתי לדעת, ואני רק בהיתי בו והקשבתי למוזיקה ממלאת לי את הבטן, ואפילו כבר לא כעסתי שהוא לא הזמין גם לי מנה.
כשסיים, הוא קרא שוב למלצר, וכשהוא התחיל לנגן את ״autumn leaves" אני כבר ידעתי שתכף יגיע פאי תפוחים חם עם כדור של גלידת וניל. פשוט תענוג.
הרגשתי שבקרוב הארוחה תיגמר וידעתי שלפני שניפרד אני חייב לשאול אותו שאלה אחת. ״תגיד, מיילס״, אמרתי בהיסוס, ״איזה קטע שלך הכי אהבת לנגן?״
הוא הסתכל עלי לרגע, העביר את החצוצרה מיד ליד, ואז קירב אותה לפה. ישבתי מתוח, מחכה לתשובה לשאלה שתמיד הציקה לי. הוא כיווץ את השפתיים לאט והתחיל לנשוף. צלילים קטועים ומהירים בקעו מהחצוצרה והתגברו לאט לאט, עד שהפכו לרעש הנורא של השעון המעורר שהעיר אותי לעוד יום עבודה.
גררתי את עצמי לשירותים וחשבתי על החלום, וכשנכנסתי למטבח אישתי קיבלה אותי עם כוס קפה חמה ועוגת תפוחים.
יצאתי מהבית ובדרך לעבודה, כשישבתי באוטו, פתאום חשבתי לעצמי כמה נחמד היה יכול להיות אם הייתי יכול לחזור הביתה מהעבודה, לנגן לאישתי ארוחת ערב, לנגן לה את כל מה שעבר עלי היום ושהיא תבין הכל בלי מילים, ובלי לדבר, פשוט לנגן לה כמה שאני אוהב אותה.
היא בטח היתה מבינה.