היומן -חלק א'
אני זוכרת שהכל התחיל בשנה שעברה, הייתי אז בת 15, ילדה תמימה שלא יודעת כלום מהחיים שלה, ממש ככה.
הייתי יוצאת הרבה לשכונה ויושבת שם עם החברות והשכנות… בדיוק כמו שילדה נורמלית בת גילי צריכה לעשות חוץ מלטחון להורים את הארנק…
דמיינו לכם את ההרגשה, אמצע אוגוסט, שמש קופחת, בדרך חזרה מהים, ההורים בנופש, האח אצל חבר עד הערב, לפתע אתם מגלים שאיבדתם את המפתח של הבית (אוי הדילמה).
מרוב עייפות אני מוצאת את עצמי זוחלת לכיוון הבית ומתיישבת על הספסל שנמצא בסמוך לחניה.
בלי לראות בעיניים פשוט שולחת הודעות ייאוש לכל אנשי הקשר שלי רק כדי שידעו שאני חסרת אונים…
אחרי כמה דקות שאני מתעסקת בעצמי ובפלאפון שלי ובעיקר בעד כמה אני מסכנה אני קולטת שאני לא לבד על הספסל ולידי יושבת על ילדה שנראית כבת גילי..
טוב, קורה, קורה שאנשים סתם ככה מתיישבים להם להנאתם על הספסל באמצע החיים.. מה לא ככה?
היא הייתה נראית מוזרה,כאילו משהו בה לא היה תקין (לא… פשוט אני הייתי נראית ממש תקינה באותה השעה), אבל מי אני שאשפוט? שאלתי אותה איך קוראים לה כמו הזקנות הממורמרות האלה שמתחילות לפתח שיחה משיעמום…
היא הסתכלה עליי במבט משתומם אבל לא הפסיקה להישאר אדישה לרגע… היא לבשה בגדים רחבים, לא משהו שמאפיין ילדה צעירה והיא גם אחזה בסוג של מחברת ורודה כזאת עם קשקושים.
אמרתי לה שהיא לא חייבת לענות לי ושאני אלך ברגע שאני אמצא מישהו שיפתח לי את הדלת של הבית…
היא אמרה "רון".
-"חח מה רון? אמרתי שאני עוד מעט אלך מפה"
"השם שלי הוא רון".
אוקיי, אז קוראים לה רון והיא ממש מוזרה… בכל מקרה היא עדיפה לי מלדבר עם עצמי….
"שם יפה, את מהאיזור?"
היא ענתה לי שהיא הייתה גרה כאן פעם, כיום היא לא מהאיזור.
שאלתי אותה מה היא עושה כאן, ניסיתי להיות כמה שיותר נחמדה וכמה שפחות חוצפנית… נראה שלא ממש הצליח לי.
"התגעגעתי לשכונה, המון זמן לא הייתי כאן והתחשק לי לבוא לבקר"
פלטתי בצורה לא ממש מחוייכת "אה נחמד", לא הייתה לי סבלנות, דיי כמה אפשר בחום הזה?!
אחרי שהבנתי שבשלב הזה הראיתי לה עד כמה נימוסים זה לא הצד החזק שבי התנצלתי ואמרתי לה שאני חייבת ללכת… גם אמרתי לה שהיא ילדה מעניינת ואני אשמח לראות אותה כאן שוב.
היה נדמה שהיא חייכה חיוך קטן מבעד ל"פוקר פייס" האלה שלה.. נפנפתי לה לשלום ורצתי לבקש מאחד השכנים שיעלה מהמרפסת ויפתח לי את הדלת מבפנים.
תגובות (1)
אהבתי את סגנון הכתיבה, ןאת הדימויים בעיקר "פוקר פיס" ומוטח מאוד, ומסקרן מי היא הילדה השנייה. דמות מסתורית מוטחת זה תמיד משך אותי. כרגע לא מוצאת הערות, כתוב טוב בנוי טוב, אין בלילובלים וערבובים, יש אומור מי סוג שאהבתי, בסגנון יחודי שלך שמצא חן בעייני.
ואם תקראי את התגובות האחרות שלי באתר ואת הסיפורים תראי שאני אדם כנה, שלא זורק מחמות בלי כסוי. כמו שכבר סיפרתי לך אני מאוד בולטת באתר הזה, למרות שאני מעלה סיפורים לא כול יום ולא רציף. רשמתי אותך לפני והששתדל לקרוא בזמני המועט הפנוי עוד סיפורים שלך. :) ברוכים הבאים וכיף ממש להכיר :)