שירו העצוב של האדם המודרני-חלק שני

אכול גאווה ועצוב בתאווה, מתרסק כמו גל על אנשים שהם חוף מחבק.
הנה מה שנשאר ממני, חייתי ומצועף, הייתי ואינני.
לשקוע בשנת תעלומה, שנים יחלפו כמו דפים בספר מלחמה.

תצרף אישיות מרתק, קארמה עשוית דרמה ואני מתעתק .
מעוקל במקומות הישרים, עטוף כותונת פסים משוגעים.
התכעבתי, כלומר השתגעתי, כלומר התגעגעתי.

אני מגמגם ונאטם לסביבה, מתנחם בפתגמי אהבה.
מציאות או מצעים בניגוד מוחלט לשמיכות ועצבים.
מרופד בכוונות טובות, ומטורפד כהלכה בכל אותן הבנות.
כמו שאתן ואתחרט כך גם אקח ואתמוטט.

אני או לא אני, ווכחני כוחני או סתם פולשני.
זה מצחיק לבכות כל כך הרבה, למצוא עצמך מתחבא.
אהבת הכלל בחלוקת ההיגיון לפי סדר במשקל.
זה סתם, רב בדמיון עם העולם.