אבוד – פרק 1
הוא עמד מאחורי הבר והשעין את האמות על הדלפק מולו. מתאו נאנח. הלקוח העשירי הערב הזמין בירה. הוא נאנח שוב. למה הוא מופתע ? היום יום רביעי, אמצע השבוע. זה נדיר שביום רביעי בערב יבואו לקוחות לבר.
הוא החליט להקדיש את תשומת ליבו לניקיון של הדלפק למרות שהכול היה נקי גם ככה.
"אתה תעשה חור בשיש אם תמשיך לנקות את אותה הנקודה " למשמע הקול מתאו הרים את מבטו. הוא לא הופתע כשראה את חברו הטוב ביותר, ריד, עומד מולו.
הוא לבש חולצה שחורה בעלת שרוולים ארוכים ואת הג'ינס האפור האהוב עליו יחד עם הוונס הישנות שלו. הוא הניח את מעיל העור המזוייף שבחזיק ביד על הדלפק והתיישב.
"אני לא מבין מה אתה עושה פה" אמר ריד. מוזיקת הרקע הייתה חלשה ולכן אפשרה לנהל שיחה בווליום נורמלי.
מתאו הרים גבה "מה זה לא ברור? אני צד חדי קרן. זאת העונה שלהם עכשיו."
ריד גלגל את עניו הכחולות בעודו מוריד את הכובע השחור מראשו ומעביר יד בשערותיו הבלונדיות הקצוצות "אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון. אני לא מבין למה אתם פותחים באמצע השבוע אם המקום מלא רק בסוף השבוע"
מתאו החליט לא להגיב והניח בקבוק בירה מול חברו. ריד הרים את הבקבוק ולגם ממנו. הם התחילו לדבר על נושאים אחרים. מתאו צחק בשעה שריד סיפר שחברתו מזה שלוש וחצי שנים גילתה היום שהיא לא בהריון והלחץ הנורא שריד אליו היה לשווא.
לפני שהם שמו לב המקום התחיל להתרוקן לאט לאט. עד מהרה נשארו רק שלושה אנשים מלבדם. כשגם אלה החליטו לעזוב, השעה הייתה אחד לחצי לפנות בוקר. מתאו החליט שהיום כבר לא יגיעו לקוחות והחליט לסגור את המקום. ריד עקב אחריו במבטו בשעה שמתאו הסתובב ברחבי הבר וניקה את הרחבה. הוא כיבה את המוזיקה ובבר שררה דממה.
"אתה בא איתנו מחר ?" שאל פתאום ריד. מתאו הפסיק לשטוף את הרצפה והרים את מבטו לעבר ריד ובנתיים עבר בין השולחנות וניקה אותם.
" מי זה 'איתנו' ? " הוא שאל לבסוף .
ריד נאנח, מיואש "כולם, מתאו. אלכס, אנדרו והחברה החדשה שלו, ורוניקה ואני, אני חושב שגם החברה הזאת של ורוניקה באה- טרייסי, טיילר, ריצ'ארד ואמבר וגם ריימונד מגיע."
מתאו לא הצליח להתאפק וחייך. הוא ידע בדיוק מה ריד ניסה לעשות.
"טיילר חזר ?" הוא שאל. הוא החזיק במגב כל כך חזק שהתפלא שהוא לא נשבר.
"כן " השיב ריק אחרי שתיקה קצרה "חשבתי שכבר ידעת" הופיף, מגרד את עורפו במבוכה.
"לא ידעתי " מלמל מתאו. הוא היה כל כך בטוח שאין מצב שטיילר יחזור. כמובן שטיילר לא רצה שיעדכנו אותו אם הוא יחליט לחזור. מתאו לא האשים אותו. הוא היה מתנהג בדיוק אותו הדבר אם המצב היה הפוך.
"טוב אין כבר מה לעשות מתאו. מה שקרה, זה כבר בעבר"
מתאו שתק. הוא הכניס את ציוד הניקיון למקום ולבש את המעיל שלו והכובע שלו. אחרי שיצאו מהבר, הוא הפעיל את האזעקה.
"אתה לא יכול להמשיך ככה" ריד התחיל פתאום בשעה שעשו את דרכם לעבר המקום בו ריד חנה.
"אתה יודע בדיוק למה הוא לא מדבר איתי " אמר מתאו, עצבני פתאום למרות שהוא לא הבין למה. זאת הרי הייתה אשמתו של מתאו שטיילר ניתק איתו קשר לא של ריד.
" אז מה ? עכשיו לא תצא לשום מקום אם אתה יודע שגם טיילר מגיע ?" הם נכנסו למכונית וריד התחיל לנסוע לכיוון ביתו של מתאו.
" יופי! תתנהג כמו ילד קטן! " ריד נשמע מיואש כשמתאו לא הגיב.
מתאו עדיין שתק. הוא בחן את הנוף דרך החלון. הרחובות היו ריקים. מזג האוויר הקר של תחילת חודש אוקטובר הבריח את כולם הביתה.
" אני לא רוצה לדבר איתו ריד. תעזוב את זה." הוא אמר, לא משאיר מקום לוויכוח.
" אני חושב שהוא רוצה לדבר איתך" ריד לא וויתר "תן לזה סיכוי. דבר איתו. זה לא כאילו יש לך מה להפסיד"
שניהם שתקו ולבסוף מתאו הנהן, מרגיש מובס.
ריד חייך ותפח למתאו על כתפו.
"יופי " הוא מלמל.
תגובות (2)
היו כמה ניסוחים לא תקינים, שכרגע (לצערי) אין לי כוח להתייחס אליהם ספציפית.
בסך הכל יפה מאוד, נקודת המבט חדשה ומרעננת.
בינתיים מעניין. מצפה לעוד!
תמשיכי !