העבודה משחררת
כשיש לך עבודה טובה אתה יכול לישון כמו תינוק.
אתה יכול לישון כמו תינוק כשיש לך עבודה טובה.
בוא לעבוד אצלנו, חברות גדולות ומבטיחות, עם כל התנאים הסוציאליים. השתלב בין החזקים ביותר, ולא תצטרך יותר לדאוג לגבי כסף, או הגינות תעסוקתית.
אנחנו נסדר לך את החיים ונשאיר לך את הראש שקט. זה נאמר בלי בושה. בבקשה,
בוא לעבוד אצלנו. כי אנחנו זקוקים לך.
זה שיר ערש בשבילך, אזרח. הוא בוקע מחליל ארוך ומתועש. שנס את המותניים, זקור את האף ואת הזין, דקור בכולם. נרמוס ביחד את הקטנים, כי רק כך בונים, אימפריות של אנשים נבונים שאיבדו את זה. אל תשאל את הממונה למה אלוהים לא עונה לטלפון של הלוויתנים הנכחדים או הפרות המשגשגות לתוך התקף-לב של אבות וסבים. אל תפריע לממונה, הוא מונה את הכסף. ממילא אין אלוהים, אז למה להתאמץ להיות מוסריים. צדק הוא רק כוכב, מוסרי הוא רק כוכב ילדים, טבע היא רק חברת סמים. למה שלא תזמין את הזונה שלך לאכול ממולאים. בארוחת שישי, עם כל המשפחה. לכל אחד ואחת מגיעה שימחה.
זה שיר הרס בשבילך, תותח. כי אתה כלי, וזו הרי מחמאה. אל תתבזבז על מחאה. כי אקטיביסטים ובסיסטים ורוקיסטים, וכל ההזויים המיסטים, הם השוליים, ובטח כבר נשבר להם הזין להיות נמלים שמנסות להזיז עוגייה שהיא פשוט גדולה מדי. אל תנעץ ביקורות, לך עם היצר נטול המחשבות. אל תדכא את עצמך למען שכונתך. אל תדכא את עצמך למען עמך. אל תדכא את עצמך למען האדמה שתחת סוליותיך, אף אל תטרח להשיל נעליך מעל רגליך. ייכנס לך קוץ או מסמר, או מסור חשמלי. אלי, אלי. שלא ייגמר לעולם – אמר אף-לא-פעם לאחרונה הים. מלך ישראל חי וקיים, ודמותו היא דגל ארצות הברית. לכן שמע והסכית, ברומא התנהג כרומאי.
עבוד, החזק במודעות חברתית וסביבתית של תינוק, שן כמו תינוק.
תגובות (30)
וואווו… פוו.. את בטח היית מה זה שמחה אם הייתי מארגן לך קרב זירה עם ביבי ;)
אהבתי מאוד, יש נקודות שאני אישית אפילו חוויתי.
יש תקווה אחרי הסיפור הזה?
אני לא חושבת שהוא האשם הבלעדי, או האשם העיקרי. אם כבר, האנשים העשירים ממנו הם האשמים. ואם כבר, השיטה עצמה דפוקה.
התקווה היא קהילות אלטרנטיביות שקמות להן, חיות את הדרך ומדגימות לאנשים שאפשר גם אחרת. התקווה היא האנשים שאכפת להם, אנשים שמחוברים לקהילה שלהם, אנשים פשוטים שלא מפחדים לדבר ולהתעניין ולפתוח שיח ציבורי. אלה שיודעים שלא די בלבחור דיקטטור ושלטון אחר.
התקווה היא מדינות כמו שוודיה, שמדגימות לנו איך לחיות נכון.
מה ביבי, כולנו אשמים במצב הקיים. כולנו.
מזכיר לי את הסרט לגו. סרט ילדים אבל עם ביקורת נגד הקפיטליזם. פה הרגשתי קווים דומים.
אני חושבת שאחד הדברים שהכי יעזרו לך עם הקטע הזה זה פיסוק נכון יותר. יש פה המון מצלולים מילים נרדפות מילים דומות פסיקים מסקנות עוד פסיקים… מה עם (;) ו (-) ?? אין הבדלה בתוך משפט מתי זה פירוט ומתי זו הכללה. זה ממש ישדרג את הקטע. יש לך קטע טוב.
אני אוהבת את הציניות. את מוטיב השינה. אני אוהבת שהצלחת להעביר בצורה יצירתית מחשבה שקשה לגעת בה כי היא לא מוחשית, היא באה בדברים הקטנים יותר, ב דוגמאות, בהלך רוח שאתה מרגיש מאדם. אהבתי את ההומור למרות שלפעמים חששתי שאת הולכת אתו רחוק מדי. לפעמים באמת הלכת רחוק מידי. כמו החלק עם הזונה בארוחה משפחתית- זנות זה כן מקום שמדגיש את העצימת עיניין של האדם מול סוג של זוועה רק כדי ליהנות. דוגמה קיצונית ויפה. אבל להביא זונה לארוחה משפחתית זו לכל היותר רק בדיחה. בדיחה שאיבדה מהעוצמה שלה.
אמממ… קטע ביקורתי מעין זה מזכיר לי קטע שכתוב באותו סגנון בשם "אני מוחה!" אני כתבתי. אני לא בהכרח עומדת מאחורי הרעיון שלו, אבל זו נקודה יפה. מלבד זא הסיפור האחרון שהעליתי בשם "נוף" נוקב ביקורת בדיוק על העניין הזה ועל עוד אואוסף של דברים. קטע אררווךךך בטירוף. אז קוראים כל פעם משפט ורק אם מתחשק ממשיכים. מעניין אותי לשמוע ממישהי שנדמ שהנושא מעסיק אותה מספיק כדי לעצור ולהפעיל את הראש לגבי מה עומד מאחורי.
בקצרה אהבתי ונהניתי ואשמח לקרוא עוד דברים פרי יצירתך.
אומרת בחצי חיוך, שאני עומדת מאחורי הקיצוניות של הדוגמה הזו, כמו של שאר הדוגמאות. זו לא בדיחה אפילו לרגע. זה הדבר הכי קרוב לזוגיות שיש לגברים שנמצאים עמוק בתוך התרבות הזו. גם אם מדברים על מקרים פחות קיצוניים זה עדיין מאוד רווח. כתבתי את זה מתוך מחשבה שאם זה ילך ויחמיר זה יהפוך לדפוס רווח, שאפילו לא יהיה צורך להסתיר אותו מהמשפחה. בתוך העוצמה והזרימה הבלאגניסטית של הקטע לא חשבתי בכלל על פיסוק. רק על איך לפסק בערך כדי שזה ישמע עם העצירות הנכונות. את מוזמנת (אם מעניין אותך) לשלוח לי את הקטע עם כמה תיקוני הפיסוק שחשבת עליהם, כי בשבילי זה טעון מדי בשביל להיכנס עם תיקוני פיסוק טכניים.
אם כך הישארי ברקע, אעלה עוד דברים בעתיד. אנסה לקרוא את הסיפור שלך.
וואוו
צחקתי וכעסתי, צחקתי ושוב ולבסוף פשוט הבנתי שאת צודקת.
זה הכול כלום, וזה כלום וזה הכול.
כתיבה מצוינת, שחוסר הפיסוק ( שנכתב כך בכוונה) רק מוסיף לקטע מעין טון של הטחת אמת בפרצוף, וזה קולח ונהדר.
גם אני, כמו אוליב..אשאר ברקע ואחכה לקרוא עוד דברים שלך, באמת נפלאה :)
אז מה האלטרנטיבה?
היא השיבה בתגובה להספרדי
ובכן, סוציאליזם והצלחה כלכלית, אבל אנחנו לא רוצים בזה, נכון?
אין סוציאליזם ואין הצלחה כלכלית בלי טיפול בשורש בבעיה העמוקה ביותר של ההוויה הישראלית-ציונית. הבעיה הזו היא שיש כאן עם נוסף, מדוכא וחלכה שזכותו על הארץ הזו (בהנחה שאתה לא מאמין בהשגחה אלוהית) שרירה וצודקת. אי אפשר להשוות את עצמו לשבדיה כל עוד אנחנו מושחתים מוסרית, חלולים אידאולוגית ועסוקים בבעיות פעוטות כמו שכירות בתל אביב. התקווה היא שנתעורר יום אחד מהחלום הציוני הכובש על עם סגולה ונתחיל להיות בני אדם שמחוברים להוויה פרולטריונית א-לאומית.
זו לא בעיה ספציפית של ישראל, זה משהו שקורה בכל העולם, אצל כל בני האדם. דמוקרטיה היא לא דבר טוב, בני האדם לא נועדו לחיות בחברה כזאת, זה לא טבעי.
המורה שלי לאזרחות אמר פעם שדמוקרטיה היא לא סוג השלטון הכי טוב, אלא הכי פחות גרוע. כל עוד יש בני אדם בעמדות כוח, תמיד יהיו מושחתים ונצלנים. בני האדם הם רקובים מהיסוד, המצב הטבעי שלנו שונה ממה שרובנו חושב שהוא, שונה מהמשחק הזה שאנחנו משחקים. אנחנו לא מוסריים, אף לא אחד מאיתנו. אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו כן, אבל זה שקר, אוננות מנטאלית.
זה קל להתלונן ולהגיד שאתה היית עושה אחרת, אבל כשתורך מגיע אז פתאום הדברים משתנים.
"מצב טבעי" הוא אחד השקרים הגדולים ביותר שהאנושות סיפקה. לבני אדם יש בחירה ואתה יכול לבחור להיות מוסרי. בני אדם אינם רקובים מהיסוד, בני אדם שגדלו לתוך חברה מערבית, נצלנית וקפיטליסטית הם רקובים מהיסוד אבל גם היסודות האלה הם לא הכרח. אסור לתרץ את חוסר המוסר בכך ש"זה המצב הטבעי שלנו". גם את הריקבון של בני אדם בעמדות כוח אפשר לפתור באמצעות אותה שיטה מושמצת – דמוקרטיה. הפתרון לריקבון אינו לומר "אין סיכוי, הכל רקוב, ותרו", הפתרון הוא לחזק את הן את הסוציאליזם והן את הדמוקרטיה, כלומר להגביר את השקיפות. המצב בו חלק מהחברות שאחראיות על הציבוריות מנוהלות בידיים פרטיות, רק לשם עשיית רווח הוא לא נכון. המצב בו חברות ממשלתיות פועלות במחשכים ללא פרסום פרוטוקולים ומידע הוא לא נכון. הפתרון למצב הראשון הוא הלאמה. הפתרון למצב השני הוא אור, יותר אור
אני לא חושב שאתה מבין מהו המצב הטבעי. תקרא קצת על תומאס הובס, הוא מסביר את זה מעולה.
אתה מוזמן לפנות לפוסט "המחאה המדעית" של מרוגז קלות, הסברתי שם יותר לעומק למה אף אחד לא באמת מוסרי.
קראתי את הובס וגם את "המחאה המדעית". אף על פי כן, "המצב הטבעי" בין אם מתבטא בחרדות מקורבנות (עם שורוק) ובין אם ברצון בלתי נגמר לסיפוק יצרים אינו אבסולוטי ואינו מחייב. האדם, כיצור בעל תבונה וחופש בחירה, יכול להתנגד למצב הטבעי באופן מלאכותי. ההתנגדות המלאכותית לפחדים ולסיפוק היצר הטבעי היא ההגדרה המתאימה למוסר. האם ההתנגדות אפשרית לביצוע? כן. בתחילה, זה נדמה כבלתי אפשרי, אבל אין ספק שההיסטוריה מוכיחה אותנו אחרת. לאורך השנים, יוצאים מן הכלל התנגדו לפחדיהם ולמאוויהם (כלפי חוץ לפחות) – זהו הגורם העיקרי לכך שאיננו טובעים בג'ונגל של אינטרסנטים. איינו טובעים אך בקושי, אנחנו מחזיקים את הראש מעל המים בים של קפיטליזם שטוף סיפוקים ועינוגים שדורך על החלשים כבתאוריה דרוויניסטית מעוותת. הפתרון הוא אחד – התקוממות אנרכו-סינדיקלית.
אז אם האדם צריך להתנגד ליצרים שלו באופן פעיל כדי להיות אדם טוב, זה אומר שבברירת המחדל הוא לא, מכאן שאנחנו כן רקובים מהיסוד ורק מנסים לעטוף את עצמנו בשכבות של דאודורנט. מעבר לזה שההתנגדות של האדם היא רק למען הרגשה עצמית טובה ואף פעם לא לטובת הכלל (להיות בן אדם טוב יוביל לתחושת עליונות אז אני אעשה זאת. להיות בן אדם טוב יוביל לאהדה או כבוד מהסביבה אז אני אהיה כזה, לא בשביל אחרים, אלא בשבילי, כדי שאני ארגיש טוב).
ההגדרה שלך למוסר שגויה, ואני ממש לא רוצה להתחיל לחפור על זה שוב. הגדרתי אותה איפשהו בוויכוח שלי עם מרוגז קלות, אם יש לך כוח אתה מוזמן לחפש את ההגדרה שם.
יש כאן כמה דברים שבהחלט ארצה להתיחס אליהם.
נכון, זו לא בעיה ספציפית של ישראל, היררכיה היא תופעה כלל עולמית. הכיבוש ספציפית הוא חלק גדול בביטוי של הבעיה בישראל, והוא אכן מחמיר את המצב. אחת התעשיות שעליהן מושתתת הכלכלה כאן היא תעשיית הנשק והמלחמה, וזה מחלחל גם לחיים הפרטיים וליחסים הבין אישיים.
כמה מילים לגבי הצלחה כלכלית, שנאמרה בקונטקסט חיובי – אנחנו לא באמת רוצים הצלחה כלכלית כפי שהיא מוגדרת היום, לפי התל"ג. ישראל מדורגת גבוה, הצמיחה הכלכלית גדולה, אבל רוב האנשים קורסים, וייצור מוצרים מיותרים זה לא מה שחסר לנו. נראה לי שבמקום שבו צורכים יותר מוצרים ושירותים האנשים פחות מסופקים רגשית, כי הטביעו בהם חוסרים מלאכותיים כדי שיצרכו עוד, והצריכה עצמה יוצרת עוד חוסרים…
יש אמת במשפט של המורה לכלכלה. אין דבר כזה שלטון טוב.
מוסר הוא מושג מבלבל שנועד לעזור לעשות מניפולציות ורגשות אשמה. לא מסכימה עם הרעיון שמישהו צריך להרגיש רע רק כי ככה קבעו בחברה ולא מפני שהוא לא מרגיש שזה נכון. רעיון המוסר רק מגביר את "חוסר המוסריות". הוא מנוון את האנשים מלהיות מחוברים לעצמם ולהרגיש בעצמם מה נכון להם, והוא קיים כי האנשים מנוונים מכך. מין מעגל שכזה.
אין לאף אדם שלא נמצא במצוקה סיבה לפגוע באחר. אנשים אוהבים להעניק ולתת מעצמם כשהם מסופקים. הרעיון הזה שבני אדם מושחתים ורעים הוא תרבותי ולא מולד, והוא מוכרח להתקיים בתרבות שיוצרת מצוקה. גם המושג "רקובים מהיסוד" הוא לא אובייקטיבי. שימו בעלי חיים בסביבה שלא תומכת בבריאותם הפיזית, והם ישמינו ויפתחו תופעות ומחלות; שימו בעלי חיים בסביבה שלא תומכת בבריאותם החברתית\נפשית והם יהפכו לאגרסיביים ותוקפניים ומדוכאים. נאמר שאם רוצים ללמוד על התנהגות בני האדם כיום מתצפית על בע"ח, אפשר ללמוד על כך רק מבעלי חיים בשבי. בני אדם מתנהגים כמו שהם מתנהגים כי הם שבויים, והם נמצאים בתוך שיטה שבנויה באופן שיטתי לפלג אותם ו'להטיב' רק עם בודדים שמתנהגים כמו מנוולים וגנבים ואטומים. אם זו הפסגה אין פלא שהמזדנבים מתנהגים כך. הבעיה שלי עם המושג מוסר היא ההפרדה בין הטובה העצמית לטובת הכלל. זה לא אמור להיות נפרד בכלל, ואם זה נפרד סימן שמשהו דפוק. כאילו לא חיינו בהרמוניה אינספור שנים בעולם הזה.
זה עניין של דפוסים נהוגים… כשבני אדם קשורים זה לזה ותומכים זה בזה ברמה הקיומית, לדאוג לטובתם האישית משמע לדאוג לחברי השבט האחרים כדי שהם ידאגו לך, להיות מחובר וקשוב גם רגשית כדי שיקשיבו ויעזרו לך. זה נותן עוצמה וסיפוק אדירים. אותו הדבר עם הדאגה לאדמה.
מ ד ה י ם
תודה, Inbal היקרה.
קטע טוב וחזק, אהבתי חלק גדול מה"דימויים" – כמו "למה אלוהים לא עונה לטלפונים של ליוויתנים נכחדים" (שלך?) אבל יכול להיות מגניב להפוך את זה לסיפור, עם דמות ראשית כעוסה וחזקה, שאפשר להזדהות איתה. כמו זה עכשיו זה כמו מכתב לעיתון
הלוויתנים הנכחדים הם לוויתנים נכחדים, מייצגים את בעלי החיים שנכחדים בקצב מהיר מתמיד בגלל משחקי בני האדם.
כתבתי בסך הכל את הקולות שמסמלים את מה שהתרבות אומרת ואת מה שאנשים שומעים, בכוונה אין דמות. אלה לא דברים של דמות אחת.
אהבתי מאוד..
חזק…
"העבודה משחררת" זה מה שכתוב בכניסה לאושוויץ, לא?
WOW, ממש יפה. בין הסיפורים האהובים עליי פה, ואני אוהבת לתת ביקורות נוקשות.
לא הגיד אהבתיי כי זה שיטיחי. הגיד שאני מסכימה עם רוב הדברים ושמפריע לי שכול הזמן אנשים כאן מאשימים את הלוקים בתחלויי האדם. אם אדם אכל אמבורגר והעלה את הקלסטרול שלו עד שמת, זה אך ורק באשמתו לא באשמת ההלוקים. אבל לאנשים גם מאמינים וגם לא. נוח לחפש אשמים והמאמינים הראשון שהם מאשימים זה את הלוקים, והלא מאמינים הראשון שהם מאשימים זה גם את הלוקים ואת מאמינם, ודרך המוסר וההרייכיה שהיא גם פרייא האמונה ההלוקית המוסר ההלוקי, כי ההלוקים ברא חיות גדולות וקטנות. הוא לא ברא את כולנו שווים. יש שבאים מי מעממד גבוה, שנקבע על ידי יחוס,או כסף,או כוח,או חוכמה, ויש שלא. הרצון ההלוקי באמונה היהודית זה להתעלות על המקום בוא הוא שם אותך מהתחלה. באו תפסיקו לאשים אותו לאשים את העולם ותחלויו, תאשימו רק את עצמכן, תשתנו בעצמכן ומימלא ישתנה העולם והמצב החברתי בוא. הלוקים או לא? זאת לא השאלה. חברה רקובה מהיסוד..? זו גם לא השאלה.. השאלה היא למה תמיד אנחנו מחפשים אשמים? למה לא כול אחד עושה בדק בית לעצמו ושואל למה אני לא בסדר..? לא למה הוא לא בסדר!. אם באמת כול אחד גם ראש הממשלה וגם אני ואתם נעשה זאת ונחפש תמיד לתקן ולשנות לטובה את עצמנו נחשוב מה אנחנו עושים לא טוב ולא נאשים כול הזמן אחרים. אני מאמינה שמיי מריבה ישקעו סוף סוף בעולם הזה, ולא יצרכו אנשים לצעוק כול הזמן מה לא בסדר, לריב כול הזמן.. . אם באמת קולטייבית כולנו נסתכל על עצמנו ממש כמו שאנחנו מסתכלים על אחרים , נגדיל את החסרונות שלנו ממש כמו שאנחנו מגדילים את של אחרים. העולם ישתנה. אני חושבת שבתורה יש איזה מקום שאומרים את זה אבל לא זוכרת את הציטוט המדוייק. משהו כזה. : האדם מסתכל בזכוכית מגדלת על מגרעות האחר והופך אותה לצד המקבץ שמדובר ביתרונות האחר. באותה מידה הוא מסתכל על חסרונתיו שלו בזכוכית המקטינה, ועל יתרונתיו שלו בזכוכית המגדילה. זאת צבעיות עצמית וחברתית!. וזה טבע האדם של כולנו!. ולפי האמונה שלי זה מה שהלוקים רוצה שנתקן שנשבור את הטבע הזה. ועד שזה יקרה קולקטיבית בעולם.. זה המצב וכך הוא יישאר. כמובן עד שנשמיד את עצמנו בעצמנו לחלוטין על ידי מלחמה בן בני אדם לבני אדם.
נ.ב בקשר לסיפור האהבתי מאוד וכשאחזור לפעילות מלאה באתר גם אני כמו אוליב היקרה הקרא עוד דברים שלך את מאוד מוכשרת . ו.. נתת לי המון חומר למחשבה גם התגובות שקראתי בעייון רב בפוסוט הזה נתנו לי חומר.. . אפילו שאת חלקים לא האהבתי ממש. עדיין זה לא עניין של טעם אלה של קבלה, תוכחה, הבנה, וסינון של מה שנכון וצריך להבין לעומת משלא נכון ומכעיס . להיתרות בנתיים מקווה לקרוא עוד דברים שלך :) בי.
לא נוהגת לכתוב לאנשים, אולי אשנה את המנהג בגלל שהקטע הזה יוצא מן הכלל, מדהים בצורה יוצאת דופן.
הניקוד מצוין לדעתי, לא תקני לחלוטין, אך מתאים לרצף, לעוצמתיות ול"דחיפה" שבקטע. זה גאוני, זה חכם, ואני מעריכה את הקטע ואותך.
יפה ומעורר מחשבה ! :)
אכן וואו (: