זאת אני פרק 21-להעמיד פנים
פקחתי את עיניי באיטיות.
קרני השמש עברו דרך החלון וחיממו את פניי.
התמתחתי בעייפות וקמתי באיטיות מהמיטה.
"מזל טוב!"
אמא שלי קראה בהתרגשות כשירדתי במדרגות.
התיישבתי על הספה לידה כשהיא הגישה לי קופסה לבנה עטופה סרט וורוד.
"מה זה?"
שאלתי ולקחתי את הקופסה לידיי.
"תפתחי"
היא אמרה לי בחיוך.
"תודה אמא!"
אמרתי בהתלהבות כשפתחתי את הקופסה והיו שם את נעליי המרטינס שכל כך רציתי.
"את אוהבת את זה?"
היא שאלה בציפייה וחייכה לעברי.
"בטח אמא, את לא מבינה כמה זמן רציתי אותן"
אמרתי קמה מהספה והולכת להתלבש.
התלבשתי בגינס קרעים הארוך והאהוב עליי האהוב עליי, בחולצה קצרה וורודה, ובנעלי מרטינס הוורודות הכהות החדשות שלי.
"ביי"
צעקתי לאמי כשפתחתי את דלת הבית.
"ביי"
היא צעקה חזרה ויצאתי.
"אלי"
רוני הצטרפה לדרכי.
"רוצה להיפגש בערב בפארק או משהו?"
שאלתי אותה כשצעגנו לכיוון בית הספר.
"היום קבעתי עם בן… פעם אחרת"
היא אמרה והרימה אליי את מבטה.
"שלום בנות"
בן ודניאל הצטרפו אלינו.
בן נישק את רוני, והבטתי בהם.
"תראה איזה חמודים"
אמרתי לדניאל בחיוך.
"אנחנו יותר"
הוא אמר ונתתי לו מכה עם המרפק.
"רוצה להיפגש איתי היום?"
הוא לחש לי באוזן מעביר בי צמרמורת.
"יש לך חברה"
אמרתי מזכירה לו את החברה הזאת שלו שכל כך שנאתי.
"כבר לא"
הוא אמר בחיוך ממזרי.
"מתי…."
שאלתי לא מבינה איך הוא הספיק להיפרד ממנה.
"שלחתי לה הודעה"
הוא אמר בפשטות.
"דוחה"
אמרתי וגיחכתי.
"דוחה שאת אוהבת לנשק"
הוא אמר וקרץ לי.
גלגלתי עיניים בזלזול והתקדמתי משאירה אותו מאחור.
אלינור אלינור…
מתי תפסיקי להעמיד פנים?
תגובות (0)