התפוח האדום

"הרמתי תפוח אדום ומתוק,
כל כך אדום היה,שהתחלתי לצחוק.
טבלתי אותו בשחור ירוק,
והוא היה יפה כל כך,ומשכתי לצחוק.
מיקמתי אותו גבוה על המדף,
וחיכיתי בשקט,כשהוא נרקב ונשחק.
הוא היה טוב מספיק,
אבל זה לא מספיק.

הברשתי את השיער בציפורניים,
וגזרתי את מחלפותיי,בגובה האוזניים.
וכל צליל שעלה מפי אז נדם,
כי קולי היה חלש ונדף הוא מדם.
אמקם את אהבתי גבוה על המדף,
ואמתין בציפייה עד שהזמן עצמו ישכח,
אנשק את עיניך העצומות,
והן לא יראו דבר,
כי עכשיו לנצח הן עיוורות.

אשב לילות על קרחון,בציפיה לשובך.
אשתה נהר דם אם תהיה זו בקשתך,
אשיר כל כך לאט שאיש לא ישמע,
ואחדול מנשימתי אם את רצונך זה ישביע.
אם רק תבקש,עורי יכחיל מקור,
אכרות כל אצבע מאצבעותיי,והכאב אותי לא ישבור,
את שפתיי אתפור זו לזו בעזרת חוט,
כי את ליבי נתתי לך,
מחוץ לגופי הוא פועם רק בשבילך,
ויחד איתו,יצאה ממני גם השפיות."