זה רק מה שהם חושבים-פרק1

בית ספר חדש. עיר חדשה. מעבר ישן. אמא שלי הייתה עורכת דין מאוד מוצלחת, ולאחרונה מינו אותה כשופטת בעניינים פליליים בעיר החדשה. אז הפעם אנחנו נישאר.
אני ליהיא, בת 17.5. כרגע בכיתה י"ב. אני מאוד אוהבת ספרים, ציורים בגדים וסטוצים. יש לי שיער שחור עד המותניים חלק, עיניים אפורות/כחולות ושפתיים בשרניות ואדמדמות. אני חטובה (כל השנים של התרוצצות וסחיבה של דברים עשו את שלהן) ושופעת. אני בינונית-גבוהה ותמיד אמרו לי שיש לי רגליים יפות. עשיתי לייזר בכל המקומות (כווולם. תחשבו לבד) ועורי היה שזוף מעט, בגווון עדין מאוד של זית. אני אף פעם לא התביישתי בגוף שלי והשתמשתי בו בשביל להשיג מה שאני רוצה. היה לי הרבה-יותר-מדי ביטחון עצמי.
הלכתי בחצאית מיני כחולה כהה ובגופיית בטן שחורה. הוספתי נעליי עקב שחורות עם (בהגזמה, כמובן) 20 ס"מ עקב או משהו כזה. שערי האהוב נח על גבי. התיק שלי נח על כתף אחת, וביד השנייה חפרתי בכיס של התיק עד שמצאתי מסטיק מנטה. כשלא הייתה לי לשון של מישהו בפה, העסקתי אותו במסטיקים, אוכל וסיגריות. כל הבנות נעצו בי מבטים שאמרו "אני מתכננת רצח" והבנים במבטים שאמרו "אני רוצה לזיין לך את הצורה". כרגיל. הצלצול נשמע וכולם הלכו במהירות, והנקישות האיטיות של העקבים שלי הדהדו. אמרו לי ללכת לחדר 7, והנה עמדתי מולו. החלקתי את הבגדים והזזתי קצת את הציצים, שיהיו במקום שלהם. היה להם מנהג לברוח. דפקתי על על הדלת והמורה צעקה לי להכנס. פתחתי את הדלת בתנופה והלכתי לשולחן של המורה. היא הסתכלה על הלבוש שלי בחומרה. "כיתה, זאת ליהיא." הסתכלתי בביטחון על הכיתה ואמרתי בקול משועמם: "שלום," אמרתי באדישות. כן. תפסתי מעצמי חזק. "ליהיא, את תשבי ליד עמית." נערה עם שיער חום-בלונדיני הרימה את ידה בביישנות. הלכתי לשולחן שהיה בסוף הכיתה והתיישבתי לידה. בחנתי אותה במייומנות. ידעתי שעם קצת השקעה והרבה עידוד, היא תוכל להיות כוסית על. רק קיוויתי שאם אני אעזור לה, היא לא תדרדר, כמוני. "היי," לחשתי לה.היא חייכה חיוך מתוק ומבוייש. "היי," החזירה בלחישה. חזרתי למורה, שלימדה ספרות, מקצוע שאהבתי בכל לבי. רשמתי סיכומים על דבריה ובדיוק נשמע הצלצול. קמתי באיטיות, וראיתי שעמית רוצה שאני אזוז בשביל להתנדף לה בצללים. הנחתי יד מרסנת על כתפה. היא נראתה מופתעת, עיניה הכחולות מתרחבות מעט. "היי, רוצה להיפגש היום?" שאלתי בחום וחייכתי. לי לא הייתה חברה שתעזור לי. הייתי חייבת ללכת לבד, ולא הגעתי למקום טוב. עיניה התרחבו עוד קצת. "באמת? כלומר, בטח, אבל…. למה?" הסתכלתי עליה בבלבול. "למה את רוצה לבלות איתי?" חייכתי. "כי את נראית לי בן אדם מדהים. הייתי רוצה להיות חברה שלך. אם את רוצה." את המשפט האחרון אמרתי בהיסוס. פחדתי מדחייה. כן, בתור מישהי שדילגה בין מיטה למיטה, לא היו לי הרבה הזדמנויות להידחות. אבל זו הייתה דחייה אחרת. דחייה של מישהי שלא רוצה לבלות אתי בתור בן אדם. אף פעם לא היו לי חברים. "כן. בטח. אז… רוצה ללכת לקפיטריה?" הנהנתי בחיוך רחב. מצאתי לי חברה. כמה שריקות נשמעו בקפיטריה כשנכנסתי. כמה בנים חצופים סימנו לי לשבת לידם. חייכתי באירוניה והלכתי לקחת אוכל. שמתי על הצלחת שלי פירה, סלט ולזניה. חטפתי בקבוק סודה והתיישבתי בשולחן נטוש. עמית התיישבה לידי וחייכה. על הצלחת שלה היה פירה, סלט ולזניה, ולידה נח בקבוק סודה. צחקקנו בשקט. הרבה זמן לא צחקתי. לא צחוק אמיתי. התחלנו לאכול תוך כדי שיחה קטנה. מה אנחנו אוהבות לעשות? איפה אנחנו גרות? יש לנו חבר? אנחנו בתולות? (במקרה שלי, "לא" גדול) וכ"ו. סיימתי לאכול וקמתי לשים את המגש שלי במקום של ההחזרה. שאר היום עבר בנעימים. הצלצול לסיום בית ספר נשמע ותפסתי את עמית. "רוצה לבוא אליי?" שאלתי בתקווה. היא הנהנה בחיוך. פתחתי את הפרארי האדומה והחדישה שלי והתיישבתי בצד של הנהג. עמית נכנסה אחריי בהיסוס. היא הוציאה טלפון והתקשרה. "אמא? אני יכולה לבוא אל חברה?" הפסקה קצרה. "היא חדשה. אז אפשר?" עוד הפסקה קצרה ואז: "תודה! נשיקות. ביי." היא ניתקה בחיוך. הסמקתי קצת כשעצרנו מול הווילה העצומה שלי. יצאנו והלכנו פנימה. פתחתי את הבית ועלינו במעלה המדרגות אל החדר הגדול שלי. סגרתי את הדלת וזרקתי את העקבים הלוחצים על הרצפה. "היו שיעורי בית?" שאלתי בעייפות. הייתה לנו אותה מערכת שעות. היא הנהנה. "היה בחנ"מ. לרשום את כל האמצעים של מין בטוח." חייכתי. חנ"מ ללא ספק יהיה השיעור המצטיין שלי. פתחתי את התיק והוצאתי את המחברת. סיימנו עם זה מהר ואז התיישבנו על המיטה שלי. "אז חשבתי.." אמרתי בהיסוס. "אולי נלך לקניון?" הצעתי. ממש רציתי לקנות לה בגדים. ולעשות לה שעווה, כי לייזר היא בטח לא תסכים. היא הנהנה. חייכתי והורדתי את הבגדים העליונים, נשארת בחוטיני אדום. לבשתי מכנסי מיני שחורות וגופייה בצבע טורקיז, צמודה מאוד. נעלתי נעלי עקב אדומות מבריקות, עם 10 ס"מ בערך. הברשתי את שיערי הארוך וקלעתי אותו לצמה הדוקה וארוכה. שמתי צלליות תכולות עדינות, אייליינר כנף, מסקרה שחורה שהאריכה והעבתה את ריסיי, ואודם וורוד אדום. לקחתי תיק צד עם רמועת כתף שהיו בו טלפון, סיגריות, מסטיקים, כרטיס אשראי וגלולות מניעה. לגבי האחרונות, הן היו שם תמיד. יכול להיות שאני אמצא את עצמי בחפוז בשירותים. חטפתי את המפתחות לאוטו וירדתי בנקישות למטה, עמית אחריי. בנסיעה בחנתי אותה. היא לבשה חולצה ירוקה קצרה ורפוייה וג'ינס עד מעל הברך עם סנדלים עדינות ויפות עם עקב פלטפורמה פצפון ברמות. בקושי חצי סנטימטר. כן. נצטרך לאכלס מחדש את הארון שלה. נכנסנו לקניון וזכיתי במבטים רצחניים מכל הבנות שם. בטח חשבו שאני זונה. מילא. זה מה שהם חושבים.