בוא נהרוג [את] הלילה [אזהרה: גייז, רצח והתעללות במזגנים]
ג'פרי ישב בכיתה ליד החלון, הוא קרא את הספר שהוא בחר ליומן הקריאה שלו עם צמד אוזניות תחובות באוזניו. הכיתה לא הייתה דוממת, היו בה תלמידים אקראיים ו-וונדליסטים שמשום מה חשבו שזה יהיה מגניב לדחוף חביתה לתוך המזגן.
"ג'פרי!" מישהו התיישב על שולחנו של ג'פרי בכוח שהזיז את כל השולחן עוד כמה סנטימטרים קדימה. ג'פרי הוציא את האוזניות שלו והביט מעלה.
"אה, היי וורן," הוא אמר בחיוך קל ושם את הסימניה על העמוד בו הוא עצר.
"היי ג'ףג'ף, חשבתי לעצמי… בוא נהרוג את הלילה ביחד."
ג'פרי גלגל את עיניו בחיבה. "לא התעייפת מזה?" הוא שאל והניח את ראשו על השולחן, מביט בו מלמטה.
"מה אני עושה? אני לא אשם, אני צריך להעביר את הכעס שההורים דופקים לי ו- למה יש ריח של חביתה בכיתה הזו?"
ג'פרי הצביע על התלמידים האקראיים.
"מה, שוב הם דחפו אחת למזגן? שימצאו חיים, לא מספיק שהם פוצצו בננה מעל הלוח… מה יש להם מהכיתה הזו?"
"הרבה. לפחות, נראה לי, הם לא עוזבים את המקום הזה."
"מפריעים לך לקרוא?" הוא שאל בהתחשבות פתאומית.
"מדי פעם, קצת…"
"אז נחשוב מה לעשות אותם." וורן נשכב על השולחן ונזהר על ראשו של ג'פרי, הוא השעין את גבו על הקיר וראשו על החלון.
"בוא לא נגזים עם שום דבר, יש לי עבודות משותפות איתם."
"נקודה טובה." וורן העביר את אצבעותיו בשיערו של ג'פרי וליטף אותו בעדינות.
ג'פרי חייך אליו בשקט, עוצר את עצמו מלומר "אני אוהב אותך" ומקווה שהמבט בעיניו יעביר את המסר גם בלי מילים.
פסי דם נמתחו על המדרכה מהנקודה בה נפלה בגופה ועד לסמטה בה היא הוחבאה, וכך לכל גופה בנפרד.
מדי פעם נותרו כפיים כרותות או קבוצות שיער שנתלשו בברוטליות, וכמה שלוליות דם אקראיות חיפשו את המקום הנמוך יותר. הם תמיד אהבו לגרום לרצח המוני, זה גרם להם להרגיש טוב יותר עם בעיות היומיום.
הערב היו אלה עובדי הבנק של הרחוב השמיני, ברי המזל האלו סיימו את תפקידם כעת.
"היי, ג'ףג'ף," אמר וורן בפעם המי-יודע-כמה בחייהם. "אתה צריך ללבוש יותר אדום."
"אם אתה אומר," הוא ענה והתכרבל בחיקו של מושא אהבתו, חובב המגע הפיזי אבל האטום לגמרי רגשית- זה שבמקרה גם היה שותפו לדבר הוונדליזם הזה.
כלומר, אולי זה מעשה טבח? אבל זה נשמע טוב יותר כוונדליזם.
וורן הניח את ידו על כתפו הרחוקה יותר של ג'פרי. "אתה רועד," הוא ציין.
"קר לי."
"אז הגיע הזמן לסיים את העניין."
"באמת?"
"אני לא רוצה שיהיה לך קר, מה גם שזה בנק ויש לו אבטחה קצת טובה יותר."
ג'פרי הנהן והלך להביא את הדלק לסיום הערב הקצר הזה.
לאחר מספר דקות הבנק בער יחד עם הסמטה מלאת הגופות.
"היי, וורן, אני… צריך לשאול משהו…" אמר ג'פרי בעוד שניהם יושבים במרחק בטוח מהאש. ראשו של ג'פרי היה על כתפו של וורן שעטף אותו בזרוע אחד.
"אתה תמיד אומר את זה ואף פעם לא שואל בסוף."
ג'פרי הרגיש שהוא מסמיק יותר מהרגיל. "למה… כ-כלומר, אתה… למה תמיד אתה נוגע בי ככה?"
"מה הכוונה?"
"מלטף אותי, מצמיד אותי אלייך, נותן לי לשכב עליך…"
"זה לא ברור?"
ג'פרי הניד בראשו ו-וורן שחרר אותו והסתובב אליו. "אתה ממש יפה עם כתמי הדם עליך, באמת. אתה יודע את זה? ובכלל, אתה תמיד יפה, וחכם כזה, ולפעמים כבר מדי אבל זה חמוד. אני ממש אוהב אותך, אז אני אוהב לגעת בך, ולא התלוננת אז לא הפסקתי."
"אז אם זו האמת… רוצה שנהרוג מחר את הלילה גם? אבל בצורה אחרת, לא ככה, נישאר אצלי בבית."
"ואיך נהרוג את הלילה ככה?"
"כמו שאנשים אחרים עושים את זה."
"כמו גייז בתולים בני שבע עשרה?"
ג'פרי נישק את וורן בעדינות. "בדיוק."
"אתה ישיר, לא זכור לי שקבענו להיות זוג בכלל."
"כאילו אנחנו זקוקים לזה. בוא נהרוג מחר את הלילה."
"מחר? למה לחכות? אתה כבר מכוסה באדום, זה כל כך מגרה," הוא אמר בקול נמוך מעט יותר ונישק את ג'פרי עמוקות, לא נותן לו זמן להתחרט לפני שהם מתחילים להרוג את הלילה על המדרכה מול הבנק הבוער.
ובפעם הראשונה זה שנים רבות שהם באמת ניצלו כל מילה ומילה במשפט הזה.
תגובות (18)
מאוד יפה!!! אני מחכה להמשך!!
תודה, אולי בעתיד יהיה לזה המשך ואני אפתח לסיפור אבל כרגע זה לא בתכנון שלי.
שכחתי לומר את זה ברציתי להוסיף, אבל אם מישהו רוצה לקחת את הרעיון ולפתח אותו לסיפור שישלח לי אימייל בצור קשר שבפרופיל
אהבתי!!! יש לך כתיבה מדהימה והתיאורים שלך מושלמים והלאווי שידעתי לכתוב ככה
ממש ממש אהבתי את הסיפור והרעיון מאוד מקורי ולא צפוי
אשמח גם אם תתבקרי את הסיפור שהעלתי הרגע הביקורות שלך ממש עוזרות(:
תודה רבה, למען האמת על הסיפור הזה לא ממש השקעתי והייתי שמחה אם היית קוראת משהו שכן השקעתי בו.
כשיהיה לי מושג במה השקעתי אני אידע אותך.
שמחה מאוד שאהבת בכל מקרה~ תודה רבה על המחמאות
ובמקרה נתתי לך ביקורת
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
טוב.
אז ככה.
את גאונה. אאבבבבבבלללללללל יש בעיה עם הדיאלוגים. בעיקר עם הדיאלוג של הסוף. הם אומרים דברים ממש מוזרים ואת לא מתארת איך הם אומרים אותם ומה הם מנסים להביע אז זה יכול לצאת לפעמים ממש מוזר בראש שלי. אני לא יכולה לנחש באיזה טון התכוונת שהדיבור על הדם יהיה כאילו ווטדפאק חחחח
אבל שוב- רעיון מקורי, בניה טובה
אגב ליזוש, העלתי סיפור בשם נוף והוא בחדשות אחרונות, התקראי אותו? אני ממש ממש ממש נואשת זקוקה בדחיפות לחווצ דעת. בשקעתי בו מאודת הוא ארוך אז מצידי תפסיקי אחרי חצי פיסקה ותגידי לי איך היה. תמשיכי רק על פי חשק
עמדתי לקרוא אותו ואז ראיתי שהוא חצי שעה שאין לי אז דחיתי קצת, אני אשמח לנסות עכשיו~
שמחה שאהבת את הרעיון, וכפי שהזכרתי- לא התאמצתי. אולי יום אחד אני אנסה באמת ואסדר ואתאר ואעשה דברים, אבל כרגע זה פשוט כי הרעיון הזה לוחץ לי על המוח והייתי חייבת.
ואני לא גאונה, הס.
חחחח אם ז מה שכתבת היה אנימה זה היה אנימה מעולה. זה כל מה שאני יכולה לומר לך.
ואומייגגדד באמתת אני מתרגגששתת
הנה את! סוף סוף, זו הליזה הפסיכית שאני זוכרת!! מאוד רגועה כלפי חוץ אבל כשבודקים באמת יש לה צד חולני. את מאוד דומה לגאמגאם ככה, גם היא פסיכופטית במסווה של נסיכה. תמיד אהבתי לקרוא את ה'קטעים המדממים' של שתיכן. על זה גם הגבתי באנני, שהיה רגוע מדי. כי אני מכורה לדמויות נוטות הצידה, כמו דוקטור פרנקן שטיין שמנתח יצורים בשנתם. יש משהו קסום באנשים מטורפים, ואני גאה לאמר שיש לי חברות כאלה
אני רוצה עוד כאלה קטעים, בבקשה
אוקי רשמית אני קטנה מידי בשביל לקרוא סיפורים אבל מצד שני ממה שהאתר הזה עבר זה דיי איך להגיד את זה….עדין?
ואני רצינית לגמרי את פשוט חייבת לשמוע כמה שיחות של ילדים בכיתה שלי כמה סוטים יכולים להיות ילדים בני 12?
אבל בואי נשים את כל עניין ההומואים החמודים בצד לרגע.
ישששששששששש דם, כריתת איברים, רצח, טבח עם…..אהבתי מאוד.
נראה לי שטוקיו גול התחילו להשפיע לי על המוח..(אני שפויה לגמרי!)
זואי, את מקסימה *סומק* תודה לך. גם אני אוהבת כאלה, אבל אני צריכה רעיון בשבילם, קשה יותר.
פריקי, את שפויה כמו כל אחד אחר [משמע בכלל לא]
וזה טוב.
כל אחד אחר זה אנשים שאני אוהבת, השאר הם איכסה.
ובני 12 יכולים להיות מאוד מאוד סוטים.
ד"א אם מישהו רוצה לדעת מה הייתה ההשראה שלי לקטע, זה היה let's kill tonight של פאניק! אט דה דיסקו.
טוב… אם את רוצה השראה ממקומות טחובים, אפלים, ומעופשים כמו…..יוטיוב (אבל בקטע טוב) אז אני מציעה לך לשמוע את " A Corpse In My Bed " הייתי אומרת משהו על השיר אבל… השם אומר הכול, לא?
הנה קישור לקאבר שאני מאוד אוהבת – http://youtu.be/Uz6l9oTHWJQ
זה אותו שיר פשוט הקול קצת יותר גבוה אז אני לא בטוחה אם זה ראוי להיקרא קאבר אבל……
והנה השיר המקורי – http://youtu.be/ISpjdFq0M3E
אוקי, אז כמו שאמרתי אני אספר לך כאן . להאלק היה חשבון בשם יובל אברמוביץ'. אבל הסיפורים שלו היו טיפשיים ולא מוצלחים, הוא התחיל לפתוח חשבונות נוספים שהיו כושלים גם. ויום אחד הוא החליט לבחור כותב טוב ולהתחזות עליו. הוא פתח חשבון שהקנוי שלא "ute", הוא מצא את התמונה הישנה של יוטה, שהייתה תמונה של דרקון, והיה ממש קל למצוא אותה בגוגל ונראה בדיוק כמו יוטה. הוא כתב במקום הזה בצד שיש משהוא שמתחזה עליו ולא צריך להאמין לו. באותו רגע החשבון החדש של יובל נראה בדיוק כמו של יוטה, חוץ מזה שלא היה בו אף סיפור. יובל, בתור יוטה הלך לכל החברים של יוטה וכתב להם תגובות כמו "גרוע" ו"זה פשוט גרוע, עלוב!!!!!!!!!!!!!". לדוגמה אחותי שמשתמשת באתר הזה היא חברה טובה של יוטה ויובל, בתור יוטה כתב לה תגובה דומה לזו:
"זה פשוט גרועה!!!!! הסיפור שלך גרועה וגם הכתיבה שלך. ואני כבר לא רוצה להיות חבר שלך, את מכוערת וטיפשה!"
אחותי ידעה שזה לא יוטה. מהר מאוד אנשים התחילו להבין שמישהו מתחזה ליוטה, וחלקם ידעו שזה יובל. בשלב מסוים התנהלה מריבה גדולה בין יובל ליוטה. יוטה ויובל רבו בתגובות לסיפור של יוטה. כל אחד טעון שהוא צודק והשני רע. לאחר המריבה הזאת שהרבה אנשים היו עדים לה התחילו להתפרסם הרבה סיפורים על המריבה וההתחזות הזאת. רובם היו נגד יובל. כותבת אחת אמרה לו שלא אוהבים אותו והיא רוצה שהוא יעזוב את האתר. עוד הודעות דומות עלו וגם אני כתבתי ליובל הודע, אך אני אמרתי לו שהוא יכול לשנות את דרכיו ואיך בדיוק. אך יובל לא קרה אותה. יוטה החליף בשלב מסוים את תמונת הפרופיל שלו לתמונה שיש לו היום כדי שיוכלו לזהות אותו. לאחר זמן מה שזה היה ככה יובהל החליט להפסיק. הוא פתח את החשבון "האלק סמשינג!!" וחזר להיות הכותב (הכושל) והנחמד שהיה. למרות שהוא שינה את דרכיו וחזר להיות נחמד אנשים רבים עוד לא שכחו את המריבה…
זה הסיפור על המריבה של האלק ויוטה.
זה מה שזה? הא, אז כן הייתי כאן. אבל זה היה נורא מזמן, תוותרו על זה כבר, זה מטומטם.
דבר ראשון- תודה
דבר שני אני חייבת להודות שזה נשמע לי אחד הדברים הכי מטומטמים בעולם…
נה, פריקי, ערכתי טיפונת את הפרק הקודם של אנני ותהיתי אם תרצי לקרוא אותו קצת? באמת שפשוט הוספתי כמה שורות של דיאלוג ריקני ויש מצב אני אערוך עוד [כי אני צריכה ללכת לקניות ואין לי זמן QQ]
אני מההתחלה לא כעסתי. ניסיתי לעזור, ועכשיו כבר סלחתי. סלחתי ממזמן… פשוט זה מעיד קצת על האופי שלו והוא ממשיך להעיד על אותו אופי בדרכים שונות אך קטנות.
את מתכוונת לענות לי?