צוחק מי שצוחק אחרון 12

"מוכנה?" ליאם שאל את שיין כשגבו מופנה אליה "איך ידעת שאני פה?" שיין שאלה באדישות "יש לי עיניים מאחורי הגב,עכשיו את רוצה לסיים את זה או.." ליאם הסתובב תוך כדי שדיבר ועצר בתדהמה אל מול שיין "מה? לא אהבת את המשקפיים? ידעתי שאני הייתי צריכה לבחור בצבע סגול! ג'סטין ביבר הזה מכניס ומוציא אופנה מתי שבא לו!" שיין אמרה במהירות ולאחר מכן חייכה חיוך לבן אל ליאם "אתה בסדר,ליאם?" שיין שאלה והתקרבה אליו באיטיות "מה? כן,כן!" ליאם אמר ובטעות מעד על הפחית שהייתה מונחת בסמוך לו "בואי אני אראה לך את המכונית שלך.." ליאם הוביל את שיין שהייתה לבושה בג'ינס הקרוע שלה וחולצת טי לבנה אל תוך מוסך נטוש ועצר במרכז החדר "מה זה?" שיין שאלה סוקרת את החדר הקטן "הפינה שלך.." ליאם אמר כמובן מאליו "ואיפה הפינה שלך?" שיין שאלה את ליאם "במרכז" ליאם אמר והצביע אל מחוץ החדר "אוקיי..זה לא פייר" שיין אמרה והוציאה את ידיה מכיסיה "מה לא פייר?" ליאם שאל לא מבין "למה אתה שם ואני פה?" שיין שאלה בכעס ושילבה את ידיה "כי אני טוב ואת.." ליאם אמר והתחרט מיד על בחירת מילותיו "ואני מה? תגיד את זה!" שיין אמרה בתקיפות "שיין.." ליאם אמר והמשיך בכעס "אין לי מושג! עד אתמול לא ידעתי שאת בכלל אוהבת מכוניות! לא אשמתי את יודעת.." ליאם נשען על הגרוטאה שמאחוריו ושילב את ידיו..
"עד אתמול? ליאם אתה אף פעם לא ידעת משהו עליי! אם זה בגיל 6 או בגיל 10…אתה הגדרת אותי כשונה..ולא רק אצלך אלא גם אצל החברים שלך! נכון,אתה אומר שאתה השתנת,אבל..מה יוצא לך מזה בכלל? אז השתנת..למה אתה צריך להוכיח את זה לי?" שיין שאלה ויצאה מן החדר בתנופה "שיין!" ליאם צעק אל שיין והיא עצרה בפתאומיות "מה?" היא שאלה אותו והסתובבה "תמיד היית בחור שטחי ליאם,תמיד..לא יודעת למה..אבל כל פעם שאני רואה אותך אתה מוציא רושם של בחור אגואיסט,סוציומט,בחור הבנות..וכל פעם שאני רואה אותך בא לי לצעוק את כל מה שיושב לי על הלב כל השנים האלה!" שיין צעקה ודמעות איימו למלא את עיניה "אז תצעקי! תצעקי את זה לכולם! אז אני בחור שטחי! אז אני בחור שכל הבנות אוהבות אותו! אם זה אמור להפריע למישהו זה אמור להפריע לי! אז תפסיקי להטיף לי כל הזמן כי גם את לא היית בנאדם מי יודע מה מושלם!"ליאם תפס חפץ וזרק אותו בכוח על הקיר "אז היה לך קצת קשה.." ליאם הסתובב בחדר והתקרב במהירות אל שיין "היה לך קצת קשה ופשוט…ברחת! לא היה לך אכפת מההורים שלך,לא היה לך אכפת מרוז,לא היה לך אכפת ממני!" ליאם צעק ותפס בפניה של שיין "כשהלכת..אני לא רוצה לזכור את מה שהרגשתי אז!" הוא עזב את שיין ונס לאחור "לא יכולתי להישאר ליאם!" דמעותיה של שיין השתלטו על עיניה ונפלו אחת אחרי השנייה "אף אחד לא ידע מה אני הרגשתי! אף אחד!" שיין צעקה בכעס והמשיכה "אפילו אני.." היא חייכה קצת והורידה את מבטה "אתה היית עם שלי,ההורים שלי היו עסוקים בעבודות שלהם,רוז הייתה צריכה ללכת הביתה ולשמור על המשפחה שלה,הדבר היחידי שהרגשתי שייכת אליו היה החדר שלי..ובפעם שבה נכנסת לשם עם החברים שלך והתחלתם להשים לי שם דברים..הרגשתי שזהו,אין לי שום דבר,אין לי אף אחד שאני ארגיש שייכת אליו!" היא סובבה את מבטה והמשיכה "ואתה היית הכי אכזרי אליי..אתה ידעת שאני מרגישה כלפייך משהו ואתה ניצלת אותי! ועוד אתה מעז לומר לי שהיה לי ק-צ-ת קשה? מה שאני עברתי אתה לעולם לא היית מרגיש או חווה על בשרך! היית אגואיסט..ונשארת אגואיסט.." שיין הסתובבה ללכת ומולה עמדה מרי עם חיוך מאוזן לאוזן "נהיינו רגשיים?" היא שאלה בטון ילדותי "את כזאת פתטית" היא צחקה ושיין הסתובבה אל ליאם שעמד שם והסתכל עליה "מה קרה? ציפית לנשיקה סוחפת?" מרי שאלה ושיין המשיכה להסתכל על ליאם "אני צריכה ללכת" שיין אמרה במבט נגעל והסתכלה על ליאם "שיין.." ליאם ניסה לומר ומרי צחקה צחוק מרושע "ביי!" היא צעקה ונופפה לשלום לשיין שניסתה להתעלם ממנה..
"מה זה היה?" ליאם שאל את מרי המחויכת "מה זה היה? תעני לי!" הוא צעק יותר בכעס והסתכל על מרי שלא הורידה את חיוכה מפניה "ליאם..תפסיק..היא לא אוהבת אותך..אני זאתי שאוהבת אותך..החברה שלך.." מרי אמרה לליאם והורידה קלות את החיוך "את יודעת מה מרי? זה קצת מוזר..אף פעם לא הייתי בעניין של קוגריות את יודעת?" ליאם אמר והסתכל על מרי הזועמת "קוגרית?" היא שאלה בכעס "שלא תעז.." היא אמרה לו וליאם המשיך את דבריו "היחידה שאני באמת אוהב זאת שיין..אז מאיפה נפלת עליי פתאום..אין לי מושג,אבל כשזה מדובר על מישהי שאני רוצה לבלות איתה את כל היום..זאת שיין..אז תעופי לי מהחיים ואל תחזרי.." ליאם יצא בכעס מן החדר ויצא אל כיוון הרחוב "שיין!" ליאם צעק "שיין!" ליאם צעק שוב אך אין קול ואין עונה "איפה את?" ליאם מלמל לעצמו וסובב את מבטו בחדות לאחר ששמע רחש מתוך סמטה חשוכה "שיין.." ליאם רץ אל הסמטה וראה כמה בחורים מובילים את שיין לחדר חשוך,הם היו לבושים שחורים והיה נראה ששיין הולכת איתם מרצונה,ליאם תפס את אחד הבחורים ונתן לו מכה אל עבר הלסת ובחור נפל לרצפה "ליאם?" שיין שאלה כשכל הפרצופים הופנו אל ליאם "מה את עושה פה? מי אלה?" ליאם שאל בתקיפות את והתקרב אליה "ליאם.." שיין מלמלה קלות ונפלה בתנופה ארצה "שיין!" ליאם תפס אותה במהירות וניער אותה כדי שתקום "שיין! שיין,תעני לי! שיין!" אך שיין לא ענתה וליאם הכעוס הרים את מבטו בכעס אל עבר הבחורים "מה אמרנו לך ליאם?" הבחור שעמד בראש החבורה הוריד את כובעו והסתכל על ליאם בקרירות "לא.." ליאם מלמל כאשר מבטו נדד לאורך הצלקת שהשתרעה מעינו והמשיכה עד לסנטרו של האיש..צלקת שדמתה לירח ומבט לבן כירח מלא…