חדשה בפנימייה- פרק 2

הבחור שפנה אליי לא היה יפה במיוחד, הוא היה צנום ומעט גבוהה ממני, היו לו עיניים חומות וקטנות ואת פניו הרזים עיטר שיער כהה ומעט ארוך.
"הסתבכת?" הוא שאל אותי.
"כ..כן." הסמקתי והשפלתי את מבטי לרצפה "היכן חדר הצרפתית?"
"בואי איתי, גם אני אמור ללכת לשם." הוא אמר וסימן לי לבוא אחריו.
"איך קוראים לך?" הוא שאל אותי.
"קלי." אמרתי "ולך?"
"ריצ'רד." הוא השיב לי "חדר צרפתית ממש כאן." הוא אמר והצביע על דלת עץ מגולפת ופתח אותה.
נכנסו לתוך הכיתה, מורה נמוך ומעט שמן שם לב לכניסתנו.
"מה זה האיחור הזה?!" הוא כעס.
"מצטער מר סול," אמר ריצ'רד "קלי היא תלמידה חדשה שהסתבכה בדרך ועזרתי לה למצוא את הכיתה."
"שבו." אמר מר סול בחוסר סבלנות וסימן לנו להתיישב ליד שני השולחנות הפנויים.
"ועכשיו משימה," אמר המורה בצרפתית "עליכם להכין עבודה מקיפה ומעמיקה על המהפכה הצרפתית, כמובן שתהליך הכתיבה שלכם יחל לאחר יום הצרפתית בבית הספר שכולו יוקדש לנושא המהפכה הצרפתית." הוא אמר "וכמובן, יש לכתוב אותה בצרפתית כמו את כל העבודות." הוא הוסיף והחל לכתוב על הלוח את הפירוט.
בבית הספר הקודם שלי הייתי מעולה בצרפתית ולמרות זאת התקשיתי להבין את דבריו של המורה שהעביר את השיעור בשפה גבוהה יותר.
"העבודה צריכה להיות בת עשרים דפים, תאריך ההגשה הוא בעוד שבועיים," הוא אמר "נא לכתוב אותה בכתב יד מסודר וברור."
"לא מדפיסים את העבודה?" שאלתי.
המורה והתלמידים הביטו בי בתדהמה.
"קלי," פנה אליי המורה באנגלית "כל הלמידה היא לכתוב לבד ולסכם מתוך ספרים." הוא כחכח בגרונו והוסיף "מה הטעם לתת למחשב לעשות את כל העבודה בשבילך?"
הסמקתי והשפלתי את מבטי.
הצלצול קטע את המבוכה.
"זכרו, יום הצרפתית הוא בעוד שבוע בדיוק!" אמר המורה ושחרר אותנו לדרכנו.
"לאיזה שיעור אתה הולך עכשיו?" שאלתי את ריצ'רד שיצא מהכיתה אחריי.
"יוונית." הוא אמר לי.
"חבל, טוב נתראה מאוחר יותר." אמרתי לו ופניתי לדרכי.
שאר היום עבר מהר, שיעור פיזיקה, גרמנית למתחילים, ארוחת צהריים, גאוגרפיה, גאומטריה ומתמטיקה.
ואז נשמעה הכרזה ברמקולים.
"קלי ג'ונסון נא לגשת לחדר המנהלת שנמצא בבניין ההנהלה!"
"מה רוצים ממני?" מלמלתי והחשתי את צעדיי לעבר הבניין הנמוך שהיה בניין ההנהלה שזכרתי במעורפל את מיקמו בחצר הענקית. למזלי איתרתי את הבניין ולאחר דקות ספורות גם את חדר המנהלת.
דפקתי את דלת העץ הכבדה שהזכירה בעיצובה גם את שאר דלתות בית הספר.
"יבוא!" נשמע קול מתוך החדר.
פתחתי את דלת החדר.
"קלי ג'ונסון נכון?" היא שאלה אותי.
"כן." אמרתי באי נוחות.
"מטילדה ניקולסון, בשבילך גברת ניקולסון." היא אמרה והורתה לי לשבת על כיסא העץ המגולף.
"קראתי לך כדי לתת לך את המפתח לחדרך, להסביר לך מספר דברים שחובה עלייך לדעת וכמובן לאחל לך בהצלחה והתאקלמות נעימה בבית ספרנו." היא אמרה ונתנה לי מפתח כסוף. "שמרי עליו היטב!"
"ועכשיו בנוגע למקלחות," היא שינתה נושא "את גרה בחדר מספר מתאיים ותשעים עם שתי שותפות נוספות." את מתקלחת, מצחצחת שיניים ועושה את כל שאר הדברים בחדר מקלחות מספר שלוש זמן הכניסה שלכן בבוקר הוא שש וחצי עד רבע לשבע ובערב משמונה ועשרים עד שמונה שלושים וחמש," היא אמרה "חובה להתקלח גם בבוקר וגם בערב, ההיגיינה של התלמידים היא דבר חשוב ביותר בבית ספרנו, זה ברור?" הוא שאלה אותי.
"כן." מלמלתי.
"יופי," היא אמרה בנועם "לגביי שעת כיבוי האורות וההשכמה בבוקר," היא שינתה נושא.
"ההשכמה היא בשעה שש וכיבוי האורות הוא בשעה תשע בדיוק, אין לחרוג מהשעות ולו בדקה!" היא אמרה בתקיפות "ועכשיו לאחר שהבהרנו את זה, את מוזמנת ללכת." היא אמרה ונתנה לי את מפת בית הספר ולוח התעסוקות שלאחר הלימודים.
"ארוחת ארבע תתקיים בשעה ארבע בדיוק באולם האוכל." קראתי מהדף "זמן הכנת שיעורי הבית בספריות הוא בין השעה שלוש ועד לארוחת ארבע, לאחר מכן ניתן לחזור ולהכין את שיעורי הבית עד השעה עשרה לשמונה."
הכל כל כך קבוע ומסודר, אי אפשר לחרוג מהזמנים ולו בדקה.
הבטתי בשעון, ראיתי שהשעה חמישה לארבע.
האצתי את צעדיי לעבר חדר האוכל אך לפתע שמעתי צעקה…