Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 30

-נקודת מבט דיאנה-
זה מוזר כמה מהר הכול עובר, שנת הלימודים האחרונה שלי כמעט נגמרה ואני חושבת שאני באמת הולכת להתגעגע לזה.
לשם שינוי, יש לי חברים ועוד יותר מוזר זה שיש לי חבר, אף פעם לא חשבתי שאומר אי פעם דבר כזה.
"איך השמלה הזאת?" פרי שאלה.
"איך זאת?" אלינור שאלה.
"לא, אבל תסתכלי על זאת שמצאתי בשבילך." עניתי מחייכת. הושטתי לה את השמלה ופניה הוארו.
"זו השמלה שחיפשתי! דיאנה! את פשוט מצילה את המצב." היא קראה.
"אני מנסה." אמרתי והנפתי את שיערי.
שלושתנו פרצנו בצחוק ואז נרגענו כאשר ראינו את לקסי, למזלנו היא לא שמה לב אלינו.
"מותק איך זאת?" אמה של לקסי שאלה אותה.
"זה…אה…קצר מדי, מה דעתך על שמלה ארוכה?" לקסי שאלה אותה.
"תמיד רצית שמלה קצרה לנשף, את תמיד רוצה שמלה קצרה, מה קורה יקירתי?" אמה שאלה אותה.
"שום דבר, תשחררי אותי." לקסי אמרה מגלגלת את עיניה, גסה מדי…?
—
לאחר קניית השמלות כולנו סוף סוף מצאנו את השמלות המושלמות שלנו, לצערי נפגעתי בברך שלי והייתי צריכה ללכת לרופא שלי. אז עכשיו, אני צריכה לשבת כאן בבית החולים המלוכלך הזה בזמן שהחברים שלי מחכים בבית עם סטארבקס, חיים ארורים.
"דיאנה רוז?" האחות קראה. נעמדתי וניגשתי אליה.
"את יכולה לחכות מחוץ לחדרו של הרופא, פשוט אל תיכנסי עד שהוא יסיים." הגברת אמרה וחייכה.
"כמובן, תודה לך." השבתי.
ניגשתי והתיישבתי מחוץ לחדר אך לא יכולתי שלא להאזין למה שקורה שם בפנים.
"אז מתי הכלמידיה תיעלם?" שאל קול מוכר.
"משהו כמו חודש אם את ממשיכה לקחת את הכדורים הללו." הרופא אמר.
"תודה." ענתה הנערה. היא פתחה את הדלת ואז הלב שלי נעצר לרגע.
"דיאנה?" היא שאלה מבעד לשיניים חשוקות.
"אה…אממ…כן." מלמלתי.
"הו שלום גברת רוז, תכנסי פנימה כרגע סיימתי עם-" הוא התחיל אך לקסי עצרה אותו.
"היא יודעת מי אני." לקסי אמרה מגלגלת את עיניה והולכת משם.
נכנסתי למשרד ולאחר מכן התיישבתי על כיסא.
"אז גברת רוז, שנראה מה הבעיה?" הוא שאל בחיוך.
—
הגעתי הביתה ופתחתי את הדלת הקדמית. נכנסתי והארי שכב על הספה.
קפצתי עליו והוא רטן.
"בבקשה, אל תעשי את זה." הוא התחנן.
"האם אני כבדה מדי בשבילך?" שאלתי.
"לא, אכלתי קצת סטארבקס ואולי קצת ג'אנק פוד, ועכשיו הבטן כואבת לי." הוא הודה.
"איפה הקפה שלי?" שאלתי ברצינות.
"במקרר, לא שתיתי ממנו אל תדאגי." הוא אמר והרים את ידיו בכניעה.
הלכתי למטבח ולקחתי את הקפה והמאפין שלי ולאחר מכן הסתכלתי על הטלפון שלי והחלטתי לסמס במהירות להבנות.
לבנות: 'נחשו למי יש כלימדיה?'
מאת פרי: 'הארי?! מה?!'
מאת דניאל: 'למי?'
מאת אלינור: 'תני לי לנחש ניחוש פרוע, לקסי? היא הכלבה המטומטמת היחידה שהייתה מקבלת את זה.'
לבנות: 'דינג דינג, אלינור זוכה. כן, הייתי במרפאה ושמעתי את כל זה, היא וירוס מהלך.'
מאת דניאל: 'אני מרגישה רע בשבילה אבל באותו הזמן לגמרי לא.'
מאת פרי: 'היא עשתה כל כך הרבה רע לאנשים שזה פשוט קארמה.'
מאת אלינור: 'בשורה התחתונה היא כלבה, ולכלבות מגיע את מה עשו. עכשיו, אני לא יכולה לדבר, אני עם לו.
מאת פרי: 'מקבלת קצת…'
מאת דניאל: 'זונה'
לבנות: 'אני גם חייבת ללכת, אוהבת אתכן בנות.'
הנחתי את הטלפון שלי והרגשתי את זרועותיו של הארי סביב המותניים שלי. הרגשתי את שפתיו נצמדות לצווארי.
"הארי…" נאנקתי.
"כן לאב?" הוא שאל בתמימות.
"לא במטבח." עניתי בצחוק.
"אני רוצה אותך כל כך." הוא מלמל לתוך צווארי.
"ובכן, אתה פשוט צריך לחכות." השבתי ולגמתי מהסטארבקס.
"רק בשבילך." הוא אמר. הוא הפיל אותי אחורנית ותחב קצוות שיער מאחורי אוזני.
הוא נתן לי נשיקה מהירה לפני שחזר לסלון, שיט.
האם אני רוצה לקיים יחסי מין עם הארי? ברור! אני פשוט לא מוכנה עדיין. רגע, אני מוכנה? לא, אני לא. אני? אלוהים אדירים, אני לא יכולה לחשוב ישירות. מה אם אני גורמת לו לחכות יותר מדי זמן? האם אני הבעיה עכשיו?