מציירת את עצמי
אני כותבת אותם
בוראת בעזרת עטי
המכחול בין כפיי
הצבע בכני
טיפות נושרות על דף
צובעות חיים או מוות
דמעות כאב וצער
מים של אושר
זריקת דיו כחול שחור
נופחת נשמה או הורגת
תו ועוד אחד
הנה דמות מצטרפת
אני קוראת לה בשם
היא נענית למשב רוחי
כחומר ביד היוצר
בוסרי או ערכי
היא והדף
תלויים בגורלם, בי
לעתים, כך נדמה
אני מציירת את עצמי.
תגובות (10)
אהבתי. הייחוד השורה האחרונה. אני הרגשתי שמדבר על השלכה שלך על האחר
תודה:)
תוכלי להסביר את עצמך יותר?
"לעיתים, כך נדמה
אני מציירת את עצמי"- התכוונתי שעצם הכתיבה ומה שאני כותבת, לא רק שהדמויות תלויות בי ואני המחליטה מה יקרה להם בסיפור או בשיר, אלא שהכתיבה משפיעה עלי…
יפה מאוד, אהבתי את הסוף במיוחד, הוא עושה את השיר ממש טוב.
אשמח אם תגיבי על התחרות שלי אם את בסוף משתתפת בה או לא ואם לא אשמח אם תסבירי למה.
בסוף החלטתי לא להשתתף כיוון שאין לי דרך מסודרת להתחבר לאינטרנט ולהיכנס לאתר..
מצטערת אם אכזבתי. אני גם ככה עסוקה בלהמשיך את הסיפור שלי:)
תודה רבה!!
למה את אומרת דוסית ולא דתייה\חרדייה\מאמינה.
ולמה זה המאפיין העיקרי שלך גם התמונה וגם השם ועוד בהקשר של עבודה.
יש לי ספק אם את אכן דתייה
אני אכן חרדית מהבית…
המילה "דוס" באידיש, משמעותה אדם דתי, דת. אני גרה בעיר מעורבת – גם דתיים וגם חילוניים, והרבה פעמים כינו אותי "דוסית" ככינוי גנאי.
קראתי לעצמי דוסית כי זה אכן המאפיין הכי בולט שלי. את לא חייבת להאמין
חשבתי קצת על מה שכתבת. בזמן שלא יכלתי לגשת לאינטרנט.
הגעתי למסקנה מסויימת.
העובדה מי אני ומה אני ומהי שייכותי המגזרית, לא אמורה לעניין אף אחד. וגם אם כן, הזכות שמורה לי להחליט למי אני אספק את הסקרנות ולמי לא.
אבל באמת מעניין אותי לדעת:
מה הבעיה ב"עבודה" שלי שלכן הגעת למסקנה שלך?
השיר הזה, שעליו הגבת, מדבר בכלל על תחושה שלי כסופרת שכותבת סיפור, התחושה שהדמויות כותבות את הסיפור לבד. (בגלל האופי והתנהגות המתאימה לכל דמות).
מה בשיר הזה הקפיץ אותך?
מה זה קשור לדתיה או לא דתיה, לחרדיה או לא?!?!
כמו שאני לא התעמשתי בשם שלך למה דווקא המספר 122, כך לא חשבתי שמישהו יתעמק בשלי…
אבל מה בסיפורים שלי גורם לך לחשוב שאני לא דתיה למען ה'?!
אשמח לתגובתך:)
דוסית או חיה, או איך שתרצי לקרוא לי..
לא יודעת איך להסביר את עצמי.
כל פעם שאני רואה את השם משתמש שלך משהו נצבט לי בלב שקוראים את השם שלך לפעמים זה גורם לאנשים אולי שלא דתיים לחשוב עלייך בתור הדוסית שההורים שלה לא משחררים אותה ולא נותנים לה לנשום והיא מרגישה אבודה כל כך בגלל עצם הצירוף של דוסית עצם הצירוף "דוסית אבודה" נותן הרגשה של השתייכות אחד לשני בגלל שאת דוסית אז את אבודה.לכן זה שינה לי השם שלך. והדגבתי בשיר רק בגלל שהוא היה הכי קרוב.(אגב הוא כתוב מקסים) פשוט גם הפעם ראיתי את שמך בין כל המשתמשים זה נתן לי רצון להיכנס לקיר שלך ולראות אם ענית לי.זה פשוט מפחיד אותי שאנשים שלא דמכירים את המגזר הדתי\חרדי שיפרשו את שמך שונה ממה שאת מפרשת אותו.
אגב אני דתיה לא חרדייה אבל דתיה לאומית
עכשיו, כשהסברת את עצמך.. הרבה יותר קל להבין:)
את צודקת.שיניתי את הכינוי שלי בזכותך;)