הסיפור שלי

שומע מוסיקה, עוצם את עיניי.
מנסה להרגיש, דבר אשר אבד מזמן.
מרגיש תשוש, רגליי כבדות.
מחפש את החבל שיציל אותי.

כואב לי, באמת שכואב.
כמה פעמים אפשר להשבר ולקוות שהכל יצליח להתחבר מחדש?
ובאמת שהפעם ניסיתי, אבל אזלו ידיי.
איך נתתי לזה לקרות שוב?? שוטה שכמותי.

והעתיד נוזף בי, דורש ממני להתאפס על עצמי.
העבר מושך אותי אחורה, האט ידידי. תעכל קודם את מה שקרה.
ואני כאן, כל כך כאן שזה כואב.
היא אומנם שם, אבל לפחות הידיעה שהיא שלי עשתה את שלה.

חרוזים לא רלוונטים כאן, כי כלום לא מסתדר בסיפור שלי.
יושב עם הגב לקיר, חושב לעצמי..
איך זה קרה שוב? לא למדתי מהעבר שום דבר חשוב?
כואב לי, באמת שכואב. ואני כל כך פה.