הרגשות הם לבעלי הרגשות – ההיגיון הקר הוא לכולם

"הרגשות הם לבעלי הרגשות – ההיגיון הקר הוא לכולם." היא גלגלה את עיניה. "לכולנו יש רגשות, תאמין או לא. אנחנו בני-אדם. כל מה שאנחנו עושים זה להרגיש." "אולי," הוא ענה מיד. "אבל בדבר אחד את טועה – אנחנו עושים הרבה יותר מלהרגיש. אנחנו מבינים, אנחנו חוקרים, אנחנו נלחמים. כל אלה לא מערבים רגשות, ותאמיני לי שהיינו מסתדרים מצוין בלעדיהם." "לכל דבר יש סיבה, ידידי." היא הכריזה. "והסיבה שאנחנו מרגישים, היא פשוטה. בלי הרגשות שלנו – אהבה, שנאה, מה שתרצה – העולם היה משעמם. באותה מידה חבורה של רובוטים היו יכולים לנהל אותו-" "אם חבורה של רובוטים היו מנהלים את כדור הארץ, אני חושב ש"שעמום" לא הייתה הבעיה הגדולה שלהם. יותר בכיוון של התחממות גלובלית. את רואה, זו בדיוק הבעיה שלנו. אנחנו עסוקים ברגשות העלובים שלנו, בלהתמודד עם הבעיות הקטנות והגדולות שלנו בחיינו הפרטיים במקום להתמודד עם הבעיות הגדולות באמת." היא נאנקה, ושלחה אליו מבט של תעשה לי טובה. "אמרתי פעם אחת ואני אגיד את זה שוב, הבעיות הגדולות שלנו באמת נובעות מהיותנו בעלי רגשות. בלי שבעת החטאים – שהם בעצם סוג של רגש – שום דבר רע לא היה קורה בעולם הזה. לא משהו שצריך להדאיג אותנו, בכל אופן." "שבעת החטאים הם לא רגשות, הם תכונות." היא שילבה את ידיה. "מה שהם לא יהיו, זה אינסטינקט אנושי – לא משהו שאתה תבין. בכל מקרה, אתה מפספס את הנקודה. ככה נבראנו, ככה אנחנו, וככה תמיד נהיה. בסופו של דבר הדעה המוצקה שלי בעניין היא כזאת – אני לא מתחרטת על שום דבר. לא בשם עצמי, ולא בשם האנושות כולה. זה כדור הארץ, והייתי שמחה להשאיר אותה כמו שהוא, תודה רבה לך." "את אומרת שאת לא מתחרטת על העוני? ועל הרעב? ועל אסונות הטבע, שגבו כל כך הרבה קורבנות? לא היית רוצה לשנות את האנשים הרעים שפגעו בכל כך הרבה אנשים חפים מפשע? בלי רגשות, לא היה רוע בעולם." "אני חושבת שאתה מתכוון – בלי רגשות, לא היה עולם נקודה." הוא הניד בראשו. "את מתחמקת מהשאלה. את כזאת נשמה טובה – אני מתערב שאם היית יכולה, היית משנה את כל הדברים הרעים שידע העולם הזה." "אתה צודק," היא השיבה חד וחלק. "הייתי משנה את העוני, ואת המחלות, ואת חפי הפשע שמתו לשווא. אבל לא הייתי מוציאה את בני-האדם מהצרות שלהם. קח לדוגמה את העניים – יש אנשים שהעוני הוא קללה אצלם, משהו שאי אפשר להיפטר ממנו, והוא לא ממש בשליטתם או לבחירתם. אבל יש אנשים שפשוט מקבלים את העוני. או יותר נכון מתלוננים עליו, אבל לא עושים כלום כדי לתקן אותו. אתה רוצה קצת כסף? קח את עצמך ותתחיל לעבוד. את סוג האנשים האלה לא הייתי מוציאה מהבוץ." "את רואה? גם את בדיוק כמוני – הגיון קר, חסרת רגשות." היא הביטה בעיניו לשניות ארוכות, לא מסיטה את מבטה ומנצלת את ההזדמנות לגבש מחדש את הדעות והמחשבות שלה. "לא הייתי מנהלת איתך את הוויכוח הזה אם הייתי יודעת שזו הדעה ההתחלתית שלך. אנשים עם דעות כאלה הם פגומים מהשורש." "איזו דעה? יש לי הרבה מהן, יקירה." "אתה יוצא מנקודת הנחה התחלתית שהגיון ורגשות לא הולכים ביחד." היא צחקה מין צחוק ציני. "אם רק היית יודע כמה אתה טועה-" "אז תגידי לי." הוא קטע אותה. "מה?" "תגידי לי כמה אני טועה. נראה שזו הפעילות החביבה עלייך בזמן האחרון." "בסדר," היא השיבה. "אני אגיד לך כמה אתה טועה. אתה חושב שהגיון ורגשות לא הולכים ביחד? אני אגיד לך מה, אני חושבת בדיוק ההפך. לאדם בעל מטען רגשי גדול, או יכולת לבטא את רגשותיו, יש יותר סיכוי להחליט החלטות הגיוניות ולסחוף אחריו אנשים. לאדם בעל מטען רגשי של כפפת מטבח – או לחילופין אדם חסר לב לחלוטין כמוך – יש הרבה פחות סיכויים להחליט החלטות שיטיבו לכולם." אמרה. הוא שמר על פרצוף חתום ואמר, "לאדם בעל רגשות יש אולי יותר סיכויים להחלטות טובות, ולסחוף אחריו אנשים, אבל לאדם בעל רגשות יש גם נטייה להחליט החלטות שיפתרו את הבעיה הנוכחית, אבל ייצרו עוד הרבה אחרות לאחר-כך. הבעיה עם אדם בעל רגשות היא לא ההחלטות שהוא מקבל לגבי התסביך, אלא הדרך שהוא מסתכל על התסביך עצמו. לדוגמה – לאדם יש יותר סיכוי להקריב כקורבן מישהו שהוא לא מכיר, או מישהו שהוא לא מכיר מספיק טוב, מאשר להקריב מישהו שהוא אוהב – קרוב משפחה, או חבר טוב. אבל אחרי הכל, יכול להיות שאותו אדם אהוב היה קורבן הרבה יותר הגיוני או מועיל מאשר אותו אדם שהוא הקריב. מסקנה – שיקול הדעת של אדם בעל רגשות מושפע יותר מידי מהרגשות שלו עצמו. עובדה – רגשות הן האויב הטבעי של הגיון והחלטות נבונות."