אישה 48

עלי נענע יבשים מקומטים נאספו בשוליים היא משקה אותם כל יום אותה שעה 7 בבוקר
רואים אישה…לאחשבה שכך היא תראה 48 מעולם לא חלמה אם כך יהיה ידדיה בשר דם ואדם
במראה .על הקירות צל.נעליה ברחוב.הכיסא בודד עליו היא ישבה .
גוזרת תופרת במרץ עשרות מכונות תפירה כמו מוסיקה נעות ומרעישות
דממה במקום!
מפחיד לראות…אין תופרות! רק עצמה היא רואה רק המכונות נעות מעצמן!
עלי הנענע מתפזרים ברוח ניתלשים מהגיבעולים.האישה ממשיכה במלאכתה…פתאום
עוזבת ה כ ל והיא? מודדת שמלה.
היא אינה ניריאת אבל השמלה הסגולה זזה מול הראי ל ב ד ה קדימה ומאחור? הממ…
אין אף אחת היא צוחקת יד נעלמה אוספת וסופרת את דימעותיה
מרוצה פושטת את השמלה.
רואה עצמה עימה לבושה מתפשטת מתלבשת יושבת שותקת.
הרוח מסתובבת סביבה והיא סביב הרוח פושרת חמנ קק ררר! ושוב הידיים בשר דם ואדם
גוזרת מתקנת מתישבת לתפור ו לעבוד,למי!?
הדממה מעיקה במקום מצמקררת יד האישה נוגעת בשערה המלבין והשקוף 48.
משב רוח מזיזה דבר מה והיא מזדקפת נעצרת בוחנת ומרימה פיסת נייר אין בו מילה.
ממשיכה כך עובדת שעות על שעות שקופה לא רואים אותה!
עלי הנענע יבשים מקומטים חגים סביב רגליה הרוח מניעה בכל מה שמסביבה והיא?! זזה.
חלמה על ילדים שיבעה ואולי תישעה עכשו היא צוחקת מתפללת קולה הלא נישמע יגיע לבן האדם הנכון.שוב מודדת את השמלה מחייכת בשפתיים שמוטות עינייה השקועות שמחות…
הצלחתי! לוחשת.יום עובר שעה חודש דקה ועוד דקה ועוד דקה 48…
המוסיקהגוברת מנגינה עצובה כל הציפורים?! אבל שום ציפור בעל כנף לא בא לא חג.
מעל רק הרוח שורקת וניירות עפים מסביב סביב האישה מרשרשת חרש חוזרת כלחישה לתוך החדר.
המכונות לא מפסיקות לתפור…מפחיד להיות פה רוח רפאים של האישה מחייכת…
קבוצת שיער ראשה מתקבצת בפינה דמה קפא מזמן בגדיה תלויים עדיין…שם בארון!
עוד מעט,לוחשת היא עוד מעט יבואו הקונים הכל צריך להיות מוכן.
עלי הנענע עפים מהרוח ישירות ניצמדים לדמעות עינייה יונקים עוד לחות
היא שוב משקה את העציץ ורואה את עצמה תשקיף של צל אור וחושך.
בשר דם ואדם רק עכשו ה י א גילתה שאין…
אין אף אחד לא דואג לה לא אוהב אותה לא רוצה אותה!

הרוח לוחשת לאט את עברך את עצמך את עתידך!

רוח רפאים שלי!