המחלץ… המשך פרק ראשון

ההרגשה כול כך מוכרת עד כאב, דין ממשיך לפזר נשיקות בצווארי, אני נאנקת בחרישות, מרגישה את השפתיים הרכות, את הזיפים המחוספסים, מרגישה את הנשימה הכבדה שלו, את החום שמתפשט לי אט אט בבטן, לרגע הוא מפסיק והמבטים שלנו מתנגשים, אני לא יכולה לעצום את העיניים שלי, ואילו העיניים של דין נראות לי כמו שני גושי פחם, מסתכלות, בוחנות, מחפשות אישור, ואני לא יכולה להמשיך, ולא יכולה לסרב, נראה שדין הבין את המצוקה שאני שרויה בה באותן שניות, והוא נותן לי נשיקה אחת ארוכה, רכה ומתוקה, הוא יושב לידי, המרפקים שלו נשענות על הברכיים שלו, והוא משעין את ראשו על הידיים, נראה מחושב, באיטיות אני עוברת לישיבה ואני מסתכלת עליו, מנסה לנחש את המחשבות שלו, דין מעביר את האצבעות שלו בשיערו הלוך ושוב, הוא נראה מוטרד, אני חוששת שהוא מוטרד בגללי, "אני צריכה ללכת" אני אומרת לו פתאום, הוא מניד את ראשו לכיווני באיטיות, מוריד את הידיים מראשו, לוקח נשימה ארוכה ונראה שהוא מנסה להתנגד, אבל הוא מתרומם, "בואי" הוא מושיט את ידו לכיווני ועוזר לי להתרומם מהספה, אני קמה בחוסר רצון "למה אמרתי שאני צריכה ללכת אם אני כול כך רוצה להישאר" אני מושיטה את ידי ולרגע נדמה שזרם חשמל עובר בינינו, הוא לוקח את הג'קט שלי ועוזר לי ללבוש אותו, אני מנסה ללכוד את מבטיו אבל נדמה שאני לא מצליחה, אני לוקחת את התיק שלי ומתקדמת לכיוון הדלת, "את רוצה להישאר אז תישארי" אני אומרת לעצמי, "אני רוצה שהוא יבקש ממני להישאר, אני רוצה שהוא ילחם עלי וירצה שאני אשאר" אני עונה לעצמי, דין פותח את הדלת ומלווה אותי לרכב, אנחנו יורדים בשקט במדרגות, אני מנסה לסדר את המחשבות שלי, כשאנחנו מתקדמים לרכב דין עדיין לא מסתכל עלי, אני פותחת את הדלת של הרכב, דין לפתע סוגר את הדלת, מצמיד אותי לרכב ומנשק אותי, בפראות, בעדינות, "אייך נשיקה יכולה להיות גם פראית וגם רכה" אני חושבת לעצמי, "תפסיקי לחשוב ותנסי ליהנות מהנשיקה", ובאחת הוא מפסיק, הוא פותח את הדלת וממתין שאתיישב, כשאני סוגרת את הדלת אני רואה שהוא הולך בחזרה לכיוון הדירה שלו, אני מתחילה לנסוע ובמוחי המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ, איך אני יכולה להמשיך כך, איך אני יכולה להמשיך להעמיד פנים שאני לא רוצה אותו כשבתוך תוכי אני רוצה להרגיש אותו, רוצה להיות איתו, רוצה שיעטוף אותי ולהרגיש מוגנת בזרועותיו.
אני מגיעה לבית ונכנסת ישר לחדר השינה, אני נשכבת על המיטה ומרגישה דמעה קטנה זולגת, אני מתייפחת בחרישות בכרית, ומנסה לסלק את התחושה המוכרת, אותה תחושה כמו אז, כשהוא הלך.
"זה לא אותו הדבר" אני אומרת לעצמי, "לא אותו דבר" אני ממשיכה למלמל ואט לאט אני מרגישה שהשינה עוטפת אותי ואני נרדמת.
אני מתעוררת לזמזום הנייד, זאת שרון, שואלת אם אני אוספת אותה לשחייה, "כן" אני עונה לה, ומעיפה מבט לעבר שעון הקיר, השעה 10:00 בבוקר, וכנראה שישנתי ממש חזק אם לא שמעתי את השעון מעורר, אני קמה מהמיטה ומתחילה לארגן לי את התיק לבריכה, כבר שנה וחצי שרון ואני שוחות 3 פעמים בשבוע, אני אוהבת לשחות, אוהבת את ההרגשה להיות בבריכה, חסרת משקל, חסרת החלטות, רק מתמכרת לתחושה.
אני לובשת מכנס ג'ינס רופף, וחולצה קלילה מעל, השיער פזור ומרדני ואני משאירה אותו כך, "אצטרך לאסוף אותו בבריכה בכול מקרה" אני אומרת לעצמי, אני לוקחת את התיק והג'קט ויורדת לחניה, אני נוסעת לכיוון הדירה של שרון, מרחק של כמה רחובות מהדירה שלי, היא כבר מחכה לי למטה, אני עוצרת לידה והיא נכנסת לרכב, אנחנו מקשקשות קצת על הלימודים, היא מספרת לי על מעללי אחיה התאום, ואנחנו מגיעות לקאנטרי. אנחנו נכנסות ופונות למלתחות נשים, שרון מיד מתחילה להתפשט ולובשת את בגד הים שלה, אני יותר ביישנית, פונה לפינה צדדית ולובשת את בגד הים הכחול השלם שלי, אני אוספת את השיער לקוקו גבוה, כשאני יוצאת שרון כבר עומדת עם המגבות, לבושה בבגד ים שלם בצבע לבן, אני לוקחת את המגבת שלי ממנה ואנחנו יוצאות מהמלתחות לכיוון הבריכה, "היום אין הרבה אנשים" אני אומרת באנחת רווחה, שרון מהנהנת לכיווני ונראה שגם היא מרוצה מהעניין, שתינו תופסות את הפינה הקבועה שלנו, היא קולעת צמה בשיערה, ואני מורידה את הכפכפים ומתקדמת לכיוון שפת הבריכה, יורדת לאט ונכנסת לתוך המים, שרון באה אחרי, היא מתחילה לשחות במרץ ואני מחליטה שהשחייה היום מבחינתי תהיה יותר רגועה, אני מתחילה לשחות שחיית כתפיים, תחושת המים שמלטפים אותי נותנת לי תחושת ביטחון, אני מרגישה את הקלילות, אני ממשיכה לשחות ומפסיקה רק כשאני שומעת את שרון מתכופפת לשפת הבריכה וקוראת לי, "בואי אלכס, נעשה הפסקה, שחית כבר כמה בריכות, אפשר לחשוב שאת מתאמנת למרתון" היא אומרת לי, בואי, תנוחי שלא תהיי מותשת", אני מהנהנת ושוחה לכיוונה, אני מתקרבת לשפת הבריכה ומשעינה את הסנטר שלי, אני נשארת כך עומדת לעוד כמה דקות ורואה את שרון יושבת על הכסא ומחזיקה את הנייד שלה, כנראה היא מתכתבת בהודעות עם גבר כי אני שמה לב שהיא מחייכת, אני יוצאת מהבריכה ולוקחת את המגבת שלי מהכיסא, שרון מניחה את הנייד שלה בתיק ואני מתיישבת מולה ומשחררת את השיער שלי ומניחה לו להתייבש טיפה לפני שנמשיך עם השחייה, בזוית העין אני רואה את המציל מתקרב אלינו, הוא מסתכל עליי ואומר, "אל תשכחי לאסוף את השיער כשאת חוזרת לבריכה אלכס", "אני מהנהנת בהסכמה ומחייכת", "אז, עם מי את מתכתבת שיש לך כזה חיוך" אני שואלת את שרון, ונראה שזה כול מה שהייתי צריכה לשאול כדי שהיא תיפתח, "פגשתי בחור" היא אומרת ומצחקקת, "וואו, אז למה את לא אומרת?" אני נוזפת בה, "כי את עסוקה בדרמה שלך עם דין, ולא רציתי להכביד עלייך" היא לוחשת לי בעדינות.
"מה באמת קורה איתכם?" היא שואלת, "כלום" אני אומרת ומושכת בכתפי, "תגידי לו מה את מרגישה" היא אומרת לי, "אני חושבת שהוא יכול לנחש בעצמו" אני מגיבה, "זה לא שקשה לקרוא אותי" אני ממשיכה ונותנת לה מבט בעל משמעות, "מה שנכון נכון" היא אומרת וצוחקת. "עכשיו נדבר עליי" היא אומרת, ואני שמחה על שינוי הנושא ומאזינה לה על מעלליה עם הבחור התורן, סטודנט שהיא פגשה בקורס לפילוסופיה, "הוא ממש אינטלקטואל ומרשים היא אומרת לי, עם משקפי הראיה שלו הוא נראה ממש כמו פרופסור", "כדאי לך להתרחק מפרופסורים" אני אומרת לה ושתינו פורצות בצחוק.
"הוא פשוט כל כך חכם" היא משתפכת מולי, ואני תוהה, "ממתי שרון נמשכת לגברים חכמים?".
אנחנו חוזרות לבריכה לעוד כמה הקפות של שחיה, ואחרי טיפה פחות משעה אנחנו יוצאות ומתקדמות למלתחות, להתארגן ולצאת.
בדרך לחניה כשאנחנו יוצאות מהקאנטרי אני רואה שהמציל מתקרב לכיווני, אנחנו ממשיכות להתקרב לרכב, המציל קורא לי ומושיט לי את האוזניות ששכחתי על הכיסא, "אני חושב שהן שלך" הוא מושיט לי את האוזניות הוורודות אני מחייכת ולוקחת אותן ממנו, "היי אלכס, אני ניל הוא מחייך אליי, "כן" אני עונה לו, "אני יודעת", "חשבתי שאת וחברה שלך רק קוראת לי המציל" הוא מקניט אותי, "אני מחייכת וממלמלת ששמעתי כמה עובדים קוראים לו בשם, אז ניחשתי את השם", "אז אלכס" הוא ממשיך "מה דעתך להיפגש מחר לשתות קפה?" הוא שואל, ואני מחייכת במבוכה, מנסה לסרב בעדינות אבל נראה שהוא נחוש בדעתו, "נקבע מחר, בבית קפה כאן אם יותר נוח לך, "תגיעי קצת יותר מוקדם לשחייה ונשב במרפסת" אני מהנהנת בהסכמה, "הוא לא היה נותן לי לסרב כך או כך" אני חושבת לעצמי,
"אז נתראה מחר בצהריים" הוא אומר לי, "נתראה מחר" אני אומרת ונכנסת לרכב, אני מניעה את הרכב ומנסה להתעלם מהמבטים הנוקבים של שרון שיושבת לצידי, כך עוברות כמה דקות עד ששרון פוצה את פיה, "הוא לא ממש נתן לי אפשרות לסרב" אני אומרת לה, "אולי זה יהיה טוב בשבילך" היא אומרת, "אולי הוא יסיח את דעתך קצת מהדרמות עם דין", "אולי אני לא רוצה להסיח את דעתי" אני עונה ומנידה את ראשי לכיוונה, "תנסי אלכס, רק תנסי", היא עונה לי.
אנחנו מגיעות לדירה של שרון ואני עוצרת, שרון מסתכלת עליי ואומרת "את צריכה להחליט מה את רוצה, אבל אם מחליטה להיות עם דין, אז תיזהרי…" היא מעיפה לי נשיקה באוויר יוצאת מהרכב, ואני משעינה את הראש שלי אחורנית, ברדיו מתנגן שיר מוכר, אני יוצאת מהחניה ומזמזמת את השיר, אני מחליטה ללכת לספרייה, אולי אוכל לסיים את העבודה סוף סוף, וכך יהיה לי סופ"ש חופשי ללא לימודים.
אני מתקרבת לספריה ונכנסת, תופסת לי פינה ופורשת את כול הספרים שלי, אני שוקעת בחומר, שוקעת בלימודים, הזמן עובר כך שאני שומעת את הספרנית לוחשת לי שהם לקראת סגירה וכדאי שאתחיל לאסוף את החומרים שלי, אני מציצה בשעון, השעה קצת לפני 20:00 בערב, אני אוספת את הספרים שלי ומנסה לחשוב כיצד להעביר את המשך הערב.