31 ימים
העלייה לקבר תערך רק עוד כמה שעות אבל רק אני הגעתי מוקדם כי עוד לא הצלחתי להפרד.
איך נפרדים מאח גדול בעצם?
איך נפרדים מהמקלט שלי?
איך נפרדים?
לפני 31 ימים בא אלינו חייל הביתה, הוא נכנס לספר שנהרגת מפגיעה ישירה של טיל בטנק שלך.
אמא צרחה,
אבא בכה בלי הרף,
שני התחרפנה,
ואני? אני נשארתי בחדר ולא הצלחתי להזיל דמעה.
וזה לא שלא הייתי עצובה, וזה לא שלא הבנתי, פשוט לא ידעתי מה לעשות.
לא ידעתי איך להגיב. לא ידעתי איך להפרד.
לפני 30 יום הייתה הלוויה.
כל החברים שלך והפלוגה שלך באו,
אפילו המפקד שתמיד אמרת ששונא אותך בכה שם כמו משוגע.
רק אני לא בכיתי.
לא בכיתי ששר הבטחון בא לנאום, לא בכיתי שאמא נפרדה ממך ולא בכיתי שכיסו אותך באדמה.
וזה לא שלא רציתי לבכות, וזה לא שלא תחסר לי, פשוט לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי איך לחשוב. לא ידעתי מה יהיה.
מאז הלוויה הכל השתנה- אמא כבר לא מחייכת, אבא כל היום שותה, שני חותכת ורידים ובולעת כדורים בכל מיני צבעים, ורק אני נשארתי אותו הדבר.
לא ידעתי מה לעשות.
לא ידעתי מה להגיד.
לא ידעתי איך לחשוב.
לא ידעתי איך להגיב.
לא ידעתי איך להפרד.
תגובות (2)
איך דברים משתנים בכל כך מעט זמן…
למה היא לא מצליחה להביע רגשות? היא לא מרגישה כאב ואובדן?
אני חושבת שקראתי את הסיפור היום בדברים שאני כותב בפייסבוק, אך אני לא בטוחה
כנראה שקראת את הסיפור היום בדברים שאני כותב בפייסבוק כי גם שם פירסמתי אותו.
וכמו שניסיתי לתאר בסיפור היא מרגישה את הכאב והאובדן פשוט היא קצת אבודה ומבולבלת