התאטרון של החיים
מחיאות כפיים נשמעו ברגע שקדנו על הבמה. המסך האדום החל להסתיר אותנו מהקהל ובאותו רגע יכולנו לנשום לרווחה, סיימנו את ההצגה האחרונה שלנו. הייתי ספוג זיעה אך לא עניין אותי דבר והחלטתי בכל זאת לרוץ אליה. תפסתי אותה ממותניה והרמתי אותה. צחוקה התגלגל וידיה החזיקו בכתפיי. הורדתי אותה בזהירות אל הרצפה והיא נשקה לי, מחויכת.
"אתם כבר לא צריכים לשחק זוג, ההצגה הסתיימה," צעק הבמאי וזרק לנו זוג בקבוקי מים. תפסתי אותם תוך שאני מגלגל עיניים, ומוסר לה בקבוק. סיימתי את שלי בלגימה אחת והיא בשלוש, עדיין מתנשמת מכמות האדרנלין שזורם לה בדם.
הבטתי בפניה הסמוקות, עיניה היו נעוצות בעיני.
"היית מדהימה," לחשתי.
היא נשקה לי שוב, "לא כמוך." היא אספה את שיערה החלק והכהה והלכה להחליף לטרנינג הפשוט אך עדיין גורם לי לחשוב שהיא מתארגנת למסעדה היוקרתית שנסענו אליה לצפון בחגיגות השנה שלנו יחד.
נעלתי את נעליי הספורט וחיכיתי לה בכניסה לאולם. היא דילגה אלי והחזיקה לי את היד. עיניה נצנצנו בהתרגשות והיא חייכה. "אני לא מאמינה שזה נגמר," אמרה, "לטוב ולרע."
חפנתי את פניה ולחשתי בחזרה, "מכאן אנחנו רק מתחילים."
צעדנו מחובקים אל עבר המכונית והסעתי אותה לביתה. היא הגבירה את המוסיקה, והשדרן הממורמר של גלגלצ המשיך ללחוש בשקט למאזיניו.
האטתי את המכונית והיא הסתכלה עלי. "אתקשר אליך מחר," אמרתי, מתקרב לנשק אותה.
היא פתחה את דלת המכונית, ויצאה. "אני אוהבת אותך," אמרה וסגרה את הדלת.
התנעתי את המכונית שוב, מכבה את הרדיו, כי אני שונא לשמוע מוסיקה בזמן הנסיעה אבל מתגבר על זה בשבילה, מגחך לעצמי על המשפטים מהתסריט העלוב של ההצגה העלובה שיצרנו לשנינו.
היא הרי לא באמת אוהבת אותי, היא פשוט לא מבינה שהאורות נכבו, וההצגה הסתיימה.
תגובות (15)
נחמד, אבל סלחי לי, לא יותר מנחמד.
חסר לי עובי (אני לא מתחברת לסיפורים קצרים), ולא הבנתי אם הוא אוהב אותה. זה נראה ככה, אבל מנקודת המבט שלו-במידה אם הוא חושב כך-הוא צריך לומר שהוא אוהב אותה. אנחנו צריכים לאכול את עצמנו כדי לנחש? אבל זה לא כל כך גרוע שהוא לא אומר את זה, כי יש רמזים עבים.
בכל אופן, זה לא טקסט רע (ממש ממש לא) אבל הוא גם לא סנסציה.
המשך כתיבה נעים, קטניס אוורדין.
אני פחות נהנית מסיפורים ארוכים, הם מעייפים אותי מאוד ובסופו של דבר אני מוותרת עליהם. אני בעצמי לא יודעת אם הוא אוהב אותה או לא, הדמויות שלי מסובכות בדיוק כמוני.
כל אחד ומה שהוא אוהב, אני מניחה. אבל מה זאת אומרת, את לא יודעת? הוא הדמות שלך! לפי דעתי, כשחושבים על דמות ומכניסים אותה לנושא כלשהו, לדמות צריכה להיות עמדה ברורה בנושא הזה. הנושא הוא אהבה, השאלה היא אם הוא אוהב אותה או לא. אולי רק אני בונה ככה דמות. זה בטח אומר שאת מקורית או מיוחדת או משהו כזה.
הדמות קופצת לי לראש, אני לא בונה אותה. הדמות מתארת לי רגע בחייה, ואני כותבת את זה. אני רק הכלי של הדמויות שלי וברגע שהן מסיימות לספר הן מתפוגגות בריק.
את מאוד מעניינת, אמרו לך את זה פעם? אני לא מצליחה להבין אותך, ואיך שהוא גם מבינה שאין בכך צורך. את מיוחדת בצורת הכתיבה שלך, ולא אצליח להבין את זה בגלל שאני כנראה טכנית מידי.
כן אמרו לי זאת, למרות שאני לא מסכימה עם זאת. אני רק עוד אדם פשוט, חסר סודות ופתוח ובעל צורת חשיבה הגיונית כמו של כולם. האם זאת מחמאה? אני לא יודעת.
את יודעת, כשאת משחקת את עצמך קטנה זה לא משרת את העולם. כולנו נועדנו לזרוח, וגם את! כשמחמיאים לך, תקבלי את זה. כי זה הכי נכון שיש. כולנו מיוחדים בדרך מסוימת וגם את.
❤❤❤
שלוש ללבות= ???
הכרת תודה על כך שקראת לי מיוחדת
אז למה היא אומרת לו את זה ?
כי היא בטוחה שהם עדיין על הבמה. לפחות הוא חושב כך
ענבל, זה מהמם. קטניס אוורדין, כבר הבנתי אותך.
את חייבת תמיד הסברים להכול.
תקשיבי מתוקה, את חייבת להבין שלפעמים בכתיבה זה פשוט יוצא.
אם מסבירים זה יוצא מסובך. תמיד תהיה שאלה אחת בסוף.
זה לא יצא ספרותי אם מסבירים את הכול.
הדמות מחוברת אליך לזמן קצר מאד אם זה סיפור כמו זה.
זה סיפור מהמם כמו שהוא, ואת צריכה להתמודד עם זה שכמעט כל הסיפורים באתר הזה כאלו, ואת לא יכולה אחד אחד להגיד להם לעשות משהו אחר….
תודה רבה!
אין על מה, את באמת כותבת מדהים ואני משתדלת לעקוב אחרי הסיפורים שלך :)
אשמח אם תקראי את הסיפור החדש שלי "החיים יפים כשאת חלק מהם"
ותגיבי בפרק השלישי שהעלתי לפני כמה זמן… תבדקי בפרופיל שלי כדי למצוא את הפרקים, אשמח מאד אם תגיבי על האחרון שכתבתי :) תודה בכל מקרה…