לנוח מעצמי

תסלחי לי, אבל אני חייבת להעיר.
הדמות הראשית שלך קצת… טוב, מתה. ולא רק במובן שבו היא מתה באופן פיזי, אלא גם באופן נפשי. היא מתבודדת מאוד, ואפילו לא עצובה על המוות של עצמה. היא אוהבת את המוות של עצמה. ואותי זה ממש מפחיד. לפי הגישה של הדמות, אני מסיקה שהיא התאבדה, כי נמאס לה. אבל למה נמאס לה? מה כבר קרה? למה היא אוהבת למות?
היא מתבודדת יותר מידי, וזה אופף את הסיפור בהילה אפלה וצרה, שאני אישית לא אוהבת. זה הורג לי את הרצון לקרוא.
סליחה מקרב לב אם פגעתי בך, זה ממש לא אישי (כי אני לא מכירה אותך), זה רק כי זו דעתי.

אני דווקא ממש ממש אהבתי!
לא חפרת יותר מידי וזה ממש יפה !!
מלכה!

אני חושבת שאת כותבת מדהימה!
עשית את זה קצר ויעיל, לא מרחת אותנו
וכתבת את הכול ב״כמה״ משפטים.
אהבתי:).

קטניס אוורדין –
מצטערת שהסיפורים שלי מפחידים ודוחים אותך. את מוזמנת להפסיק לקרוא אותם.
אני באמת כותבת גרוע ומפחיד.

סהר ומוראל – תודה מתוקות תמיד שמחה לקבל ממכן תגובה :)
סהר – המשכתי את הסיפור, אשמח אם תעקבי.
בקרוב פרק שלישי…

כולם מרגישים ככה לפעמים, ורק מחפשים קצת שקט.. כתבת את זה ממש טוב, פיוטי אבל לא מתחסד.. אהבתי :)