and you let her go..?

הסתכלתי עליה,פניה אדומות מדמעות..
רגליה הקטנות מהודקות לחזה שלה ופניה קבורות בתוכן..
ניסיתי להתקרב..לא משנה מה קורה בנינו,אני לא יכול לראות אותה ככה..
'תלך ממני,ליאור.'
'אני לא יכול עמית..אני לא יכול לראות אותך בוכה..'
'חבל..אתה גרמת לזה'
'גם ככה קשה לי עם זה שאני עוזב אותך..אל תקשי עליי.'
'סליחה באמת שאני אוהבת אותך'
'מיתי די..אנחנו יכולים להסתדר עם זה'
'ליאור.אין יותר אנחנו..עזבת אותי…תשכח ממני..פגעת בי כלכך..'
'עמית תביני אותי..את קטנה ממני בארבע שנים!..ובואי לא נתעלם שאנחנו נפגשים פעמיים בחודש בגלל המרחק..זה לא יכול לעבוד..'
'אז מה?! …ידעתי פשוט ידעתי.בגלל זה שאלתי אותך שמונה עשרה אלף פעם אם אתה בטוח שזה לא מפריע לך,שאני לא מוכנה לחוות פרידה בגלל זה..אוף הייתי צריכה להקשיב לכולם..'
'להקשיב לכולם?
תראי איזה שנתיים עברנו…תראי כמה דאגתי לך..אהבתי אותך יותר מאת החיים שלי.את היית הכל בשבילי..'
'הייתי?
למה זה השתנה?!'
'אני לא יודע עמית..אני מבולבל..אני אוהב אותך..אבל לא כמו מישהי שאני יכול להיות איתה ביחד,אני צריך מישהי שתוכל להבין אותי,דברים שנערים בגילי עוברים,אני צריך מישהי שתהיה איתי יותר..אני לא רוצה ללכת לישון איתך בפלאפון..אני רוצה להחזיק אותך וללחוש לך כמה את חשובה לי..אני לא רוצה לעודד אותך דרך התכתבויות..אני רוצה לחבק אותך ולנגב לך את הדמעות..אני רוצה להיות איתך בכל רגע נתון..אבל את צריכה להבין שאנחנו רחוקים..את גרה מרחק שלוש שעות ממני..אל תשכחי שזה גם גורם לי לאהוב אותך פחות..אני צריך אהבה אמיתי..'
'מה שהיה בנינו לא נקרא אהבה אמיתית?'
'לא..'
'זה מה שאתה חושב?'
'כן..'
'אוקיי..'
היא קמה והלכה
כלכך לא רציתי שזה ייגמר ככה
כלכך נקשרתי אליה..קיוויתי שהיא תבין..רציתי שנישאר חברים טובים..כי בתכלס היא החברה הכי טובה שלי,היא היחידה שמבינה אותי ומעלה לי חיוך..גם אם היא רחוקה.
די ליאור!!
תתאפס על עצמך!
נפרדתם!
די!
-כעבור חצי שנה-
אחרי מיליון הודעות ומיליון שיחות..היא עדיין לא ענתה לי..
'ליאור..הכל בסדר?'
לחשה לי חברה שלי שירן..
'כן מאמי..תחזרי לישון'
עזבתי את הטלפון ודמעה זלגה מפניי
'בובי אם משהו עובר עלייך תספר לי..'
'הכל בסדר שירני..'
'אתה בטוח?'
'כן יפה שלי'
נשקתי לשפתייה וליטפת את שיערה את שיערה הארוך עד שנרדמה,אך עדיין לא הרגשתי מה שהרגשתי לעמית..
-אצל עמית-
הוא דחף אותי לקיר ונישק אותי בתשוקה..הלשונות שלנו רקדו להן..
לא הרגשתי כלום חוץ מתחושה מגעילה של האלכוהול עומד לצאת מגרוני
כמו כל יום..
לשתות,לרקוד,לשיר ולהנות..
בלי אהבה.
נטו להנות..
הוא שבר אותי…אני לא רוצה יותר לאהוב.
במשך חצי שנה..החיים שלי הדרדרו מקצה לקצה
כל הציונים שלי נכשלים,אני בקושי מגיעה לבית ספר..ביליתי כבר פעמיים בבית החולים עקב ניסיון התאבדות אחד והשני בגלל יותר מידי אלכוהול..
כמה קשה לי בלעדיו..
ביליתי עם החתיך שראיתי היום את משך הלילה..
כמובן שבבוקר שקמתי,הוא עזב עם פתק
'היית מעולה,תודה על לילה מושלם' עם לב קטן בצד..
זרקתי את זה..
רצתי לשירותים והקאתי אתך נשמתי..
הורדתי את המים,צחצחתי את שיניי ואספתי את שיערי לגולגול עלוב
מיליתי את האמבטיה שלי במים רותחים והוספתי סבון
פשטתי את חולצתי ונכנסתי למקלחת..
ההרגשה של המים החמים העבירה בגופי צמרמורת
שמתי לי למוזיקה שקטה והסכמתי לעיניי להיעצם..
אחריי שעתיים בערך יצאתי
ושמתי הלבשה תחתונה,ג'ינס סקיני כהה וחולצה שחורה
הוספתי צעיף ורוד בהיר ונעלתי את נעליי הוואנס הוורודות שלי
לקחתי תיק ובו בקבוק מים אוזניות ארנק ומגבת
הלכתי לים..המקום שהכי נוח לי בו
פרסתי את המגבת,שמתי את האוזניות והסתכלתי על הים..
ופעם ראשונה.הסכמתי לעצמי לבכות
-אצל ליאור-
התקלחתי ולבשתי חולצה כחולה כהה ביחד עם גינס משופשף,נעליי אדידס
סיגריות פלאפון ויצאתי,מניע את האוטו
ונוסע לחיפה..למקום שאני ועמית התנשקנו בפעם הראשונה..בים..
הדלקתי את המוזיקה ושוב,הדמעות זלגו
-כללי-
ליאור הגיע..הדליק את הסיגריה והתהלך על החוף..
הוא לא האמין שזה קורה,הוא חשב שהוא חולם..
היא לפתע הרימה את מבטה והסתכלה עליו..
היא הייתה בשוק..הדיוק כמוהו..
הוא רץ אליה וחיבק אותה..לקח לה זמן..אבל היא חיבקה אותו בחזרה..
'מה..מה אתה עושה פה?' היא גמגמה ונגבה את דמעותייה
'עמיתי..התגעגעתי אלייך כלכך..כל החצי שנה הזאת חשבתי רק עלייך..'
היא התרחקה ממנו
'מית..מה קרה?'
'אתה באמת שואל?'
'כן נראה לי…'
'אני לא יכולה…'
היא לקחה את דבריה ורצה..
הוא רץ אחריה ותפס אותה קרוב אליו..ולא עזב למרות כל התזוזות והמכות שלה..
היא נפלה על החול הרך והוא איתה..
עמית שמה את ראשה עליו ובכתה..בכתה כלכך הרבה..
הוא רק ליטף את גופה הקטן והריח אותה..
שמר אותה קרוב ולא עזב..
הוא הצטער שהוא עשה את זה לפניי..
הוא הבין כמה הוא אוהב אותה..
אבל מה שהוא לא הבין,זה שייקח לו עוד המון זמן לשנות אותה.