המחלץ… פרק ראשון

למחרת אני בקושי מצליחה לפקוח את העיניים, במעומעם אני נזכרת באירועים של אתמול, החשש לדין, הלימודים עם שרון, כוסיות הטקילה שבוודאי שתינו כמה יותר מדי, המפגש עם דין, והנשיקה, כמעט שלא במודע אני נוגעת בשפתיים שלי ונזכרת בנשיקה המתוקה, כול כך רציתי שימשיך לנשק אותי, רציתי להרגיש שוב את התחושה להיות בזרועותיו שוב, להתחכך בזיפים העדינים שלו, לראות את החיוך החם, הממיס שלו, אני קופצת מהמיטה ונכנסת למקלחת, אני עומדת מתחת לזרם המים ונותנת לו לשטוף ממני את כול מה שאירע אתמול, אני לוקחת את סבון הרחצה ומתחילה להסתבן, עוטפת את עצמי בקצף של הסבון ונותנת למים לשטוף אותו ממני בעדינות, לאט לאט, אני עוצמת את העיניים ומרימה את הראש לכיוון זרם המים, המים החמים שוטפים את הפנים שלי, שוטפים את השיער הארוך, שוטפים את הסבון, אני מורידה את הראש ופוקחת את העיניים ורואה שהאמבטיה מלאה באדים,אני יוצאת מהמקלחון ומכסה את עצמי במגבת, ומייבשת את השיער, אני נעמדת מול המראה ומנקה ממנה את האדים עם היד ומתבוננת בעצמי, רואה מולי עיניים חומות גדולות, ריסים סבוכים, שיער שמתחיל להתייבש ומקיף את הפנים, שפתיים טיפה מלאות, לחיים גבוהות, עור טיפה חיוור אבל נראה מעט סמוק מהאדים והחום.
אני יוצאת מהאמבטיה ומכינה לי קפה, בזמן שאני שותה אני נזכרת שהבטחתי להיות תורנית במשרד, מה שאומר שאני הולכת להעביר חצי ערב בסידור דוחות, "יאאי" אני אומרת לעצמי בייאוש, אייך התנדבתי לזה אני חושבת בייאוש, אבל מחליטה שאולי אצליח להעביר חצי משמרת בניסיון לסיים את העבודה שהתחלנו.
אני נכנסת לחדר שינה ושומעת את זמזום הנייד, זאת שלי, השותפה שלי לשעבר, שואלת אם אוכל להקפיץ לה כמה ספרים, היא צריכה לכתוב עבודה ויש לי בדיוק את החומרים שהיא זקוקה להם, "בטח" אני עונה, "ניפגש בקניון ואולי נשתה קפה ביחד", אני שמחה על הסחת הדעת, התגעגעתי אליה, היו לה תמיד סיפורים מצחיקים לספר, אולי היא תצליח להסיח את דעתי מהמחשבות על דין, "אז קבענו" היא צועקת לי מעבר לקו, ואני צוחקת וחושבת לעצמי, היא אף פעם לא שמה לב שהיא מדברת בקול די גבוה, אני מחייכת ומחליטה להתחיל להתארגן.
מכיוון שמדובר במשמרת ערב שקטה אני לא חייבת להקפיד על הלבוש, ולכן אני מחליטה ללבוש ג'ינס, קצת ישן אבל אהוב עליי, לובשת מעל גופייה קצת רופפת, ולוקחת איתי עליונית למקרה שיהיה קריר, לפעמים זה קורה בלילה.
אני מחפשת את מפתחות הרכב ויוצאת מהדירה יחד עם הספרים שהבטחתי לשלי, אני מגיעה לקניון והולכת לבית הקפה שבו היא עובדת, היא יוצאת להפסקה קצרה ושתינו תופסות פינה שקטה ומתחילות לפטפט, שלי היא בעצם חברה טובה שפגשתי בעבודה לפני כמה שנים, גרנו ביחד תקופה מסוימת כדי לחסוך שכירות ואז התפצלנו, אבל נשארנו חברות טובות, היא מספרת לי שהיא מתכוונת לנסוע לבקר את ההורים שלה בחופשת הסמסטר, "ומה את מתכוונת לעשות" היא שואלת אותי, "אני מנידה בכתפי מכיוון שעדיין לא ממש חשבתי על זה" אמנם אני ושרון מדי פעם מדברות על לחזור למקסיקו אבל אני לא ממש בטוחה אם זה יצא לפועל.
אני מציצה בשעון ורואה שאני כבר צריכה להגיע לעבודה כדי שלא אאחר, אני קמה ונותנת לשלי חיבוק, "אל תיעלמי" היא נוזפת בי, ואני קורצת לה ומחייכת, "גם אם אני איעלם אני בטוחה שאת תשלחי את האחים שלך לחפש אותי" אני צוחקת והולכת.
אני מגיעה למשרדים ומגלה ערימות של דוחות לתיוק וסידור, "טוב, זה לפחות יעסיק אותי כמה שעות" אני חושבת לעצמי, אני מדליקה את המחשב ומחפשת תחנת רדיו שאוכל להקשיב לה בזמן התיוק, בזמן שאני חושבת על דין כמה זמן הוא מתכוון להיות כאן, אני מנסה לנתח את אתמול, מנסה לנתח את החשש הרגעי שכרסם בי כשחשבתי שהוא יצא ולא אוכל לראות אותו שוב, לקראת השעה 23:00 אני מחליטה לסיים, אני מתייקת את המסמכים האחרונים, לוקחת את התיק, מכבה את האורות ויוצאת לחניה.
אני נכנסת לרכב ומתחילה לנסוע, אני עוברת כמה רחובות וממשיכה לנסוע, ולפתע ברמזור אני פונה פנייה חדה עם הרכב, שומעת את הצפירה של הרכב מאחורי ונותנת לנהג מבט מתנצל.
אני מחליטה בהחלטה של רגע לנסוע לבניין המגורים שבו דין והצוות שלו מתאכסנים, אני חונה ויוצאת מהרכב, בדרך לבניין אני רואה את רוי יוצא מהבניין, הוא חולף על פניי ואז עוצר ומסתובב, "אלכס" הוא שואל, "כן", אני מחייכת במבוכה, רוי מתקרב ומחבק אותי, "וואו, הרבה זמן לא ראיתי אותך", "כן" אני אומרת לו, "מאז שדין ואני נפרדנו".
"כן" רוי אומר, ומחכך את שתי כפות ידיו בבלבול, "זה בסדר" אני אומרת לו, "דין נמצא?" אני שואלת, "כן, דירה 327"
אני עולה במדרגות לקומה השלישית ומחפשת את מספר הדירה, היא נמצאת בסוף המסדרון, "מתאים לו לקחת דירה בסוף, בלי הרבה שכנים לצידו" אני חושבת לעצמי, "טיפוס מתבודד", אני מתקרבת לדירה, על הדלת אחת הספרות רופפת, אני מקישה בדלת ולרגע מרגישה את הברכיים שלי רועדות, "תהיי רגועה" אני אומרת לעצמי ושומעת פסיעות של רגליים הולכות ומתקרבות לדלת, הדלת נפתחת ודין עומד בכניסה, לבוש בחולצה לבנה, ג'ינס רופף, יחף, אני מסתכלת עליו ורואה שהשיער שלו מעט לא סדור, והזיפים קצת יותר ארוכים, המראה שלו שבה אותי, כול כך פשוט ובלתי מתאמץ, ואני בכול זאת מרגישה שבויה בחספוס שלו.
נראה שהוא מופתע לראות אותי, אבל מהר מאוד הוא מתעשת "תיכנסי" הוא אומר, אני נכנסת בחשש לתוך הדירה, "בדיוק התכוונתי לבשל לעצמי ארוחת ערב, רעבה?" הוא שואל, "אני מהנהנת כלפיו", "תרגישי חופשי" הוא אומר, אני מורידה את הג'קט והתיק ומניחה בסלון, במטבח אני רואה שהוא כבר נמצא באמצע הכנת תבשיל, הריח ממלא את הדירה, "אפשר לעזור?" אני שואלת, "את יכולה לערוך את השולחן, אני כבר לקראת סיום, אני רעב, אני מקווה שגם את", הוא אומר ומסתכל עליי במבט שאני לא בטוחה כיצד לפרש אותו, "כן, אני גוועת ברעב" אני מחליטה לענות לו, הוא נותן לי חצי חיוך מושיט לי את הכלים.
אני עורכת את השולחן ומדי פעם מגניבה אליו מבט, הוא נראה כול כך נינוח כאן, זה כמעט נראה כמו שני אנשים, דין, המחלץ החזק, החסון, המאורגן, לעומת דין שעומד כאן במטבח, יחף, עם ג'ינס טיפה גדולים עליו אבל נראה שהם יושבים עליו בצורה מושלמת, והשיער הלא מסודר, בלי לשים לב אני מעבירה קווצות שיער סביב האצבע שלי, דין לפתע קולט אותי ומחייך, אני אוהב את השיער שלך פזור הוא אומר לי ומניח את התבשיל על השולחן.
אנחנו מתיישבים ליד שולחן האוכל, אחד מול השניה, דין שותה קורונה, ולי הוא מזג כוס יין לבן, אנחנו אוכלים בשקט ומרגישים את החשמל, המתח באוויר, דין מחליט לקטוע אותו "אז אייך את מרגישה אלכס?", אני לועסת ומחייכת אליו, "אצלי הכול בסדר, מתכננת מה לעשות בחופשת הסמסטר", אני מגיבה, "ויש רעיונות?" הוא שואל, "חשבנו אני ושרון לחזור למקסיקו שוב, נהנינו פעם שעברה אז אולי נחזור לשם שוב", תיזהרי לא למצוא את עצמך לכודה שם, כדי שלא יקראו לי לחלץ אותך" הוא אומר חצי ברצינות חצי בצחוק, "אל תדאג" אני אומרת לו, "אני אבקש עזרה מצוות החילוץ המקומי" אני מחייכת אליו במתיקות, הוא לוקח לגימה מהבירה ומחייך אליי בחזרה, הא בטח הבין שאני מנסה להוציא אותו משלוותו.
אנחנו ממשיכים לאכול, האוכל טעים לי, דין יודע לבשל, אני מסתכלת בצלחת שלי וכשאני מרימה את עיניי אני מבחינה בו מסתכל עליי, בוחן אותי, אני מחייכת אליו ומרגישה חמימות שעוטפת אותי, כשאנחנו מסיימים אני קמה לעזור לו עם הכלים, "אין צורך" הוא אומר, אבל אני מתעקשת, "לא כדאי לך להפוך אותי למפונקת" אני עונה לו ונותנת לו קריצה קטנה, הוא בתגובה נותן לי משיכה קטנה באף ואומר, "את, מפונקת? אין סיכוי.. " וצוחק, הוא ממשיך לאסוף את הכלים, שנינו ממשיכים לסדר את המטבח ואני לא יכולה שלא להרגיש באווירה המתוחה ששוררת בינינו,אני מגניבה אליו מבטים ומבחינה שהוא גם חש באווירה הטעונה, ואני מרגישה שאנחנו לא יכולים להמשיך כך, כול כך רוצה להוציא ממנו תגובה, רגש, רוצה לגרום לו לצאת מהשלווה שהוא נתון בה.
"למה אתה לא שואל למה באתי" אני פתאום שואלת אותו, "אני שמח שהחלטת לבוא, רציתי לראות אותך, אבל אחרי שברחת לי, לא ידעתי אייך ליזום שוב". אני מביטה בו ברפרוף מסתובבת ומתחילה לשטוף את הכלים, אני עסוקה עם הכלים ומרגישה את דין מתקרב מאחוריי, הוא מעביר את האצבעות שלו בשיער שלי, אני מניחה לכלים ונותנת לזרם המים להמשיך, אני מרגישה שהוא מריח את השיער שלי, שומעת את הנשימות הכבדות שלו מרפרפות על האוזן שלי, אני מנידה את ראשי לכיוונו ועוצמת את העיניים, רק הרחש של המים הזורמים נשמע ברקע.
אני שומעת את הנשימה שלו הולכת ונהיית מאומצת יותר ויותר, אני נאנקת בתוכי, כול כך רוצה לגעת בו, אבל נותנת לעצמי להתמכר לרגע, דין נובר עם האף יותר ויותר בשיער, ואני משמיעה קול חלוש של תשוקה מתוכי, אני מסתובבת אליו ורואה את הלסת שלו מהודקת, רואה שהוא מנסה להחזיק את עצמי ובתוכי אני חושבת שהייתי רוצה שהוא יאבד שליטה, רוצה שיגרום לי לאבד שליטה איתו, הוא מתקרב אליי יותר ומשיט את היד שלו, הוא תופס את הצוואר ומלטף עם האגודל את הסנטר שלי, אני עוצמת את העיניים ומניחה לו להמשיך וללטף אותי, הוא מתקרב יותר ואני מרגישה את השפתיים שלו זורעות נשיקות קטנות בעיניים, על קצה האף, הוא מעביר את שפתיו בכול סנטימטר בפנים שלי, אני מרגישה את הזיפים שלו, מחככת את השפתיים שלי בזיפים, מרגישה שריטות קטנות, מריחה את הריח הגברי שלו, הוא מצידו ממשיך לפזר נשיקות קטנות ונדמה לי לרגע שאני שומעת אותו נאנק בתוך תוכו, אני מושיטה את היד שלי ונוברת בשיער שלו, הוא יותר מצמיד את שפתיו ואני כול כך רוצה שהוא ינשק אותי, הוא מטה את ראשי לצד ובשנייה הוא מנשק אותי, נשיקה אסורה, אני נדחקת כלפי הכיור ומרגישה שהוא נצמד אליי, בשתי הידיים הוא תופס את ראשי ולא נותן לי לחמוק מהנשיקה שלו, "אני גם לא רוצה לחמוק" אני חושבת לעצמי "אני רוצה להישאר כך לנצח", לפתע דין מתכופף אליי ואני מרגישה שהוא מרים אותי, אני לא מפסיקה לנשק אותו, הוא מניח אותי על הספה, ואני ממשיכה לנבור בשערו, הוא מפסיק לנשוק אותי ומתחיל לנשק לי את הצוואר, לוח לי לחישות מתוקות באוזן, אני נאנקת בשקט, לא רוצה שהוא יפסיק, הוא חוזר ומנשק אותי נשיקות עדינות וכשאני פוקחת את העיניים אני רואה שהוא מסתכל עליי, ואני כול כך רוצה שהוא ימשיך.