מעמד חברתי- פרק 2

-בר-:
היא הייתה הילדה היפה ביותר שראיתי אי פעם. אף פעם לא דיברנו, אבל ראיתי אותה תמיד מרחוק. בחבורה שאני נמצא בה, שקרובה קצת לחברים הקרובים שלה, כולם מדברים עליה ועל ערן. הם היו הזוג המתוק של השכבה, היא שכל הזמן מחייכת, והוא שהוא סחבק עולם. בינינו, עם כמה שהוא סחבק, אף פעם לא האמנתי שהוא באמת ישמור על מערכת יחסים עם ילדה במשך שנה, זה היה נראה לי הזוי. היא כנראה מצליחה לשנות אותו קצת.
בדיוק דיברתי עם גיל כשראיתי אותה עומדת בבר, שותה שוט אחרי שוט. הסתכלתי עליה מופתע, וחיפשתי בעיניים שלי את ערן, לדעת למה הוא לא שומר עליה, שלא תעשה לעצמה נזק. באמת, אכפת לי אבל אני מנסה להראות לה שלא אכפת לי. אני חושב שאני לא לליגה שלה. היא נורא חברותית, אני נורא ענייני בלימודים. עם כמה שמעניינים אותה חיי החברה, כשזה נוגע ללימודים אולי קצת פחות. יש פוטנציאל, אדיר, היא לומדת איתי בכיתה כבר חמש שנים ואני יודע שכשיש לה מה להגיד היא יודעת גם לנסח את זה טוב, אבל אין לה את הפאשן לזה. הלוואי והייתי יכול להכניס בה את התשוקה ללמידה.
ראיתי את ערן יושב על ספה, נשען לאחור כאילו הוא נרדם, אבל צופה עליה, ולא עושה כלום. הנחתי שלא אכפת לו שהיא קצת נהיית קלילה יותר, ושהוא יתפוס אותה בטח אחר כך. ככה זה המסיבות האלה. אני לא מגיע הרבה, אני לא מת על כל העניין הזה כי אני חושב שאין פואנטה בלעמוד לרקוד ולהשתכר. אני כן שותה, אני אוהב את זה, אבל אני רק אוהב את תחושת ההיי. לא תראו אותי על רחבת הריקודים.
הייתי מופתע כשראיתי אותה מאחוריי. גיל הלך מיד, סובבתי את הכתף בקטנה כדי לבדוק אם הוא שם אבל הוא נתן לי את הספייס שלי. נעמדתי מולה מופתע, העיניים שלה היו אדומות, והיא נראתה חצי בתקשורת עם העולם. מכל השאלות בעולם היא שאלה אם אני עם אוטו. חיפשתי במבטי את ערן, שוב להבין למה הוא לא דואג לה, ולא ראיתי אותו. הוא לא היה בחצר. אמרתי לה שכן, הרי מה אני אשקר לה? היא כנראה רוצה טרמפ הביתה. ככה לפחות חשבתי. ברגע שהיא לחשה לי באוזן אם אני רוצה לעוף מכאן, כשהבנתי מה היא רוצה, הלב שלי אמר לי שאני צריך להגיד לה לא. לא ידעתי למה היא פונה אליי בכלל, ולא יכולתי לשאול אותה כלום, הרגשתי שאני לא יכול.
איכשהו מצאתי את עצמי בחדר שלי. לא יכולתי להגיד לה לא, לא יכולתי לרסן את עצמי. אומרים שהיצר המיני של גברים כל כך חזק שכשעומדת מולם ילדה יפה הם לא יכולים לעמוד בפניה. הנשיקה שהיא הדביקה לי ערפלה אותי לגמרי, שיתקה אותי. בחיים שלי בחורה לא נישקה אותי ככה, לא ידעתי מה קורה בכלל. לא רציתי לפגוע בה, היא הייתה נראית לי כמו מלאך. אף פעם לא חשבתי שמישהי כמוה תשים על מישהו כמוני. השכבתי אותה על המיטה בעדינות והמשכתי לנשק לשפתיה. היה נראה שחוזרת לה ההכרה לאט לאט, אבל היא לא עוצרת כלום.
אני ידעתי שזה סטוץ. ידעתי במשך כל הזמן שזה קרה, וגם במחשבות שהיו לי אחריי כמה דקות לפני שנרדמתי. אחרי שזה נגמר כיסיתי אותה בשמיכה והיא נרדמה תוך דקה, כשפניה מופנים אליי. רק אז הרגשתי שחזרתי לקרקע. אני הייתי בחלום השמיני כשהכל קרה, הכל היה נראה כמו חלום ולא כמו מציאות. הגוף שלה, היופי שלה, הנשיקות שלה, הביטחון שהיה שם.. הרגשתי שאנחנו ככה כבר שנים. ידעתי שבבוקר אני אהיה חייב לשכוח מזה, כי זה לא באמת קרה. היא אמנם הייתה חצי שיכורה, אבל אני בטוח שבחלק מהזמן היא הייתה מודעת לכל העניין. זה מה שהחזיק אותי שלם עם מה שקרה. משהו כיוון אותה אליי, מישהו הביא אותה לפה.
כשהתעוררתי בבוקר היא לא הייתה שם. השמיכה שהיא כוסתה בה קופלה והונחה על הכרית. צחקתי כשראיתי שהיא השאירה את הכל מסודר. בדקתי אם היא השאירה פתק, כתבה או אמרה משהו, אבל כלום לא היה. לא ידעתי אם היא בכלל זוכרת משהו או אם היא יודעת את השם שלי. התעוררתי מבולבל- אני יודע מה הרגשתי אתמול, ואני יודע חזק יותר שאני צריך לשכוח מהכל. מבחינת שנינו זה לא קרה. אני לא יודע מה קרה אתמול שהוביל אותה למעשה שהיא עשתה, ואני מניח שאף אחד לא יודע, ולא ידע על מה שקרה בלילה. בינתיים, אני מניח. מישהו ידע, למישהו, אחד מאיתנו יספר. אני יודע מי יהיה הראשון.
נפגשתי עם גיל ועומר בחדר הכושר. עדיין הייתי כולי במחשבות. אני סומך עליהם בעיניים עצומות, ואני ידעתי שאם אספר להם הם בתחילה לא יאמינו ואז הם גם לא יספרו. הם היו בשוק. אמרתי להם שלא ידעתי מאיפה זה הגיע, אבל שאני מבחינתי לא מתחרט על שום דבר. הם שאלו אותי אם זה היה יותר טוב מהפעם הקודמת. הקודמת מתייחס לאקסית שלי. הייתה לי חברה בתחילת כיתה י"א, ארבעה חודשים. אחרי שלושה כבר עשינו את זה. זה נגמר כי שנינו הרגשנו שעד כמה שכיף לנו ביחד, אין לנו עתיד בקשר, ואנחנו לא מצליחים באמת ממקום אמיתי לפנות אחד לשני כשרוצים. באיזשהו שלב כל הקשר נהפך לפיזי, היינו מדברים מעט, עושים יותר, שנאתי את זה. היא הבינה אותי, הרגישה אותו דבר, נפרדנו בנשיקת פרידה. לא ראיתי אותה מאז, גם לא דיברנו, העדפנו לתת לכל אחד לחזור בחזרה לעולם שלו בלי להעמיס במחשבות. ידעתי שלחזור לקשר ידידותי יהיה קשה במצב הזה, מה גם שקשר ידידותי הוא בעיקר שיחות, וזה לא דבר שהרבנו בו בזמן הקשר שלנו. הסתכלתי עליהם והנהנתי כשהתבוננתי לרצפה. הם צחקו, צפוי.
"מה אתה מתכוון לעשות עם זה?" שאל אותי עומר. מה יכולתי לענות לו? אמרתי לו שאני שוכח לאט לאט את כל מה שקרה אתמול בלילה. בינינו, ידעתי שאין לי שום סיכוי לשכוח. ידעתי שאני אפגע אם אני אזכור את זה, היא כנראה מתחרטת על כל דבר שקרה שם בערב. שאלתי אותם אם הם יודעים במקרה מה קרה בינה לבין ערן. גיל הסתכל עליי במבט מוזר.
"אתה לא יודע?" שאלתי. הנדתי את ראשי לשלילה.
"היא זרקה אותו, הוא בגד בה." הוא אמר לי. הסתכלתי עליו מופתע. עכשיו יש לי עוד שם למה שהיה אתמול- אני ריבאונד מהיר. לא ידעתי מתי היא גילתה את זה, אבל זה כנראה אתמול, וכנראה בגלל זה היא שתתה יותר מידי, ובגלל זה כנראה קרה מה שקרה. הדהים אותי שהשמועות האלה עוברות מפה לאוזן כל כך מהר. כנראה גם ערן לא שלט על המילים שלו אתמול בערב, ולא היה הכי פיכח. כנראה שהוא פלט בטעות וכולם יודעים. לערן יש השפעה, זה ידוע. חשבתי עליה, מנסה להתאושש ומוצאת נחמה באיזור הכי מלוכלך והכי כואב- בסטוץ. הרגשתי שמגיע לה יותר מזה, וזה לא דבר שאני אעניק. הדבר האחרון שאני צריך לעשות זה ללכת אליה או להראות איזשהו קשר למה שקרה אתמול בלילה. כולם יודעים שאני צריך לשכוח, אני לא צריך אפילו אחד שיגיד לי את זה.