מסע על אופניים

בבית הספר שלי, כל שנה, מתקיים מסע אופניים, על מנת לעודד ילדים לרכב על אופניים, למען מטרה כלשהי, שנה אחת למען גלעד שליט, שנה אחת למען הסביבה, והשנה למען בטיחות בדרכים.
זה קורה כל שנה ביום שישי בחודש מאי, או יולי, ביום השישי הזה לא לומדים, רוכבים על אופניים ביישוב הקטן שלנו, שבו חוסמים את כל הכבישים, מזמינים רכב מד"א בשביל הפצועים, ורכב של "ארזי" שזו חברת האבטחה המקומית שלנו.
כל כיתה רוכבת כשיש לה מאסף, ומוביל, שזה אחד ההורים של ילדים מהכיתה.
לכיתות א' וב' יש מסלול משלהם, ולכיתות ג'-ה' יש מסלול משלהם. כיתות ו' לא משתתפות כי הם מנהלים חזרות למופע סיום שנה.
כאשר סוף-סוף חוזרים מרכיבה על אופניים, הולכים לאולם הספורט ובו מוצגת הצגה על זהירות בדרכים.
אני אספר לכם מעט על המסע אופניים שהתקיים אתמול, שבשבילי הוא היה מעט משונה.
הכל התחיל כרגיל. אימא הכניסה את האופניים לאוטו שקיבלנו רק ביום רביעי באותו שבוע, לאחר שהאוטו הקודם נפגע בתאונת דרכים. נסענו לבית הספר, נסיעה של כשלוש דקות מכיוון שכפי שציינתי קודם אני גרה ביישוב קטן. הגעתי לבית הספר, וניסיתי להשוויץ באופניים, עליתי עליהם ולאחר מכן, התנגשתי בעמוד שהיה מלפני, ובכן, זה מה שקורה כשלא רוכבים כשנה על אופניים. צחקקתי לעצמי ממבוכה ומכל המבטים שהופנו לעברי, ירדתי מהאופניים והלכתי על למתחם שפונה בשביל האופניים של הכיתה שלי, בדרך פגשה אותי טליה, חברה שלי.
"משהו נוטף ממך" היא אמרה והצביעה לעבר התיק יד שלקחתי איתי על מנת לא לסחוב תיק כבד על הגב, כשגם ככה לא לומדים.
"אוי. זה כנראה הבקבוק החדש שלי" אמרתי והוצאתי את הבקבוק שלי מהתיק, הבקבוק למרות שהיה סגור נזל. ניגבתי אותו כי חשבתי שהוא פשוט רטוב.
נכנסתי לכיתה והנחתי את הקסדה והתיק על השולחן, והלכתי לפטפט עם טליה ונטע.
"קרן, משהו נוזל לך על השולחן." אמרה, הפעם אריאל.
"אוי. באמת משהו לא בסדר עם הבקבוק הזה" אמרתי.
ניסיתי לסגור את הבקבוק הכל עשיתי אתו, עד שיצאנו למתחם השהייה מול השער. נעמדתי ליד טליה עם האופניים. אנחנו מחכים ממש הרבה זמן ליד השער עד שנקבל אישור מהמשטרה לנסוע. שתיתי את מה שנשאר מהבקבוק, ונתתי את התיק למורה שלי, כי היא אינה רוכבת על אופניים.
קיבלנו אישור יציאה, כיתות ה' יוצאות ראשונות.
המסע התחיל.
בתחילת המסע, כל הכבישים היו ישרים, ולא הייתה לי בעיה לנסוע, נסעתי מלפנים עם כל הבנים ועם טליה.
נסענו עד שקרה כי אריאל נפלה, ולצערי היא התנגשה בי, אבל אביה היה המאסף, והוא עזר לה במהירות, אבל הם נותרו מאחורה, התקדמתי עד כי הגעתי לכיתתי, שכבר היו שני קילומטרים מלפני.
"תיסעו מהר יותר!" נזף בי גל.
"אבל אריאל נפלה!" אמר חברו אלנתן.
הם בחלו בויכוח, על כמה אנשים להישאר עם בן אדם כאשר הוא נופל.
המשכנו בנסיעה, ואני השתרכתי מאחור. אני לא ספורטיבית במיוחד, אין מה לעשות.
התדרדרתי עד כי נסעתי עם ה'3 שהיו מאחורינו.
כולם פצחו בהעלבות מגעילות כלפיי, כי נסעתי איתם למרות שהייתי אמורה להיות מלפניהם. אבל זאת בכל זאת ה'3, זו הכיתה שתמיד נקלעת לריבים, וכולם בה בריונים.
האבא המוביל, בהתחלה אמר "המאסף שלהם מאחורה!" ואז התחיל להעליב אותי,
"תסעי מהר יותר, את מפריעה" ודברים כגון זה.
"את מה'3?!" שאלה אותי בהפתעה ילדה מה'3.
"לא אני מה'4." עניתי, והבנתי שטעיתי. "זאת אומרת מה'1!, אמ… אני מה'2 קצת התבלבלתי…" אמרתי במבוכה. הייתי בטוחה כי קרה לי משהו לא טוב.
המשכתי לנסוע, ואז במצב כלשהו הייתי עם אריאל.
"אני צמאה" אמרתי לעצמי והיא שמעה. הרגשתי סחרחורת ובחילה.
"רוצה לשתות מהמים שלי?" שאלה
"כן!" אמרתי בשמחה מהצעתה הנדיבה.
"טוב." אמרה והושתה לעברי את בקבוקה, לגמתי לגימה ארוכה.
"תודה" אמרתי, והרגשתי השתפרה. מעט.
המשכנו לנסוע, במהרה איבדתי את אריאל, ואביה שהיה אמור לאסף אותנו, ולהיות מאחורי (ועל כך זעמתי בתוכי אחר כך!)
נסעתי עם כיתות ד' עד שהגענו לעלייה, היה לי קשה לעלות (אני לא הכי ספורטיבית כפי שציינתי קודם)
ירדתי מאופני, ולרגע לא הרגשתי את רגלי, שהתנודדו כמו ג'לי.
העלתי את האופניים מעל העלייה והמשכתי לנסוע. רציתי הביתה. רציתי לבכות.
"למה אני כזו חלשה?" חשבתי לעצמי.
לרגע רציתי לבקש מנהג האמבולנס שיסיע אותי בחזרה לבית הספר, אבל התביישתי.
המשכתי לנסוע.
הגעתי למצב בו המוביל שמאחוריי צועק "ג'2 אחריי!"
כבר היינו כמטר וחצי מבית הספר, וילד כלשהו התנגש בי באופניו.
הוא התחיל לצעוק אבל לא הייתי במצב לענות לו. הלכתי לכיתה.
"נסעתי עם הגימלים." הודעתי למורה.
"באמת?" הופתעה.
עבר זמן מה, ובו סיפרתי לחברותי על זה שרכבתי עם כיתות ג' ועל כך שטעיתי בכיתה.
נשכבתי על השולחן, ורציתי לצעוק לטליה משהו, וכאשר תכננתי את המשפט בראש, אך בראשי אמרתי נטע, במקום טליה.
כנראה חטפתי מכת חום, חשבתי לעצמי.
לאחר מכן, הלכנו להצגה, מעט תינוקית.
חזרתי הביתה באופניים, כשכולי מיוזעת. התפשטתי והחלפתי בגדים, לגופיה וחצאית.
כשהורי חזרו מהעבודה, סיפרתי להם את עלילות אותו יום.