הפתעה – פרק 5 – הכחשה:

בפרק הקודם:

כשירד הערב נסעתי עם שובל לביתה וישנתי שם, או יותר נכון ניסיתי לישון כי לא הצלחתי להירדם.
"שובל את ערה?" שאלתי אותה אבל היא לא ענתה לי, היא ישנה שינה עמוקה ואני נשארתי לבדי בחושך.

הפרק:

"בוקר טוב" אמרה שובל מתמתחת.
"בוקר טוב" אמרתי מחויכת.
"אני חייבת ללכת" הוספתי.
"לאן זה?" שאלה שובל.
"לבית המלון, שי שכר לנו חדר זוגי ואני חייבת להגיע לשם" עניתי.
"אוקיי, תבלי…. רגע מה?" היא נדהמה לפתע אבל אני כבר הייתי בדרכי לבית המלון.
כשהגעתי פניתי לסדרן בית המלון והוא נתן לי את המפתח לחדר.
בנוסף הוא אמר:
"אני מצטער על אובדנך".
"שטויות, לא איבדתי דבר" עניתי לו והלכתי לחדרי.
נכנסתי לחדר ושי לא היה שם אבל האמנתי כי הוא בעבודה והוא יחזור בערב.
אחרי כמה דקות הגיעה שובל והתפרצה לחדר.
"שרה! את בסדר? יש לך חום?" היא אמרה בלחץ.
"שובלי, בואי היכנסי, אני שמחה שבאת" אמרתי לה ברוגע.
היא לא הבינה כלל מה עובר עליי, היא הייתה המומה אך בכל זאת נכנסה לחדר והתיישבה לידי.
"אני שמחה לראות אותך מחייכת" אמרה.
"אני שמחה לשמוע" אמרתי והמשכתי לחייך.
שובל לא הוסיפה מילה על מותו של שי, היא פשוט ישבה לידי ודיברה אתי כרגיל.
לפתע צלצל הטלפון שלי וזה היה השוטר:
"שרה, רציתי לשאול לשלומך, האם את בסדר?" הוא שאל.
"כן, אני בסדר גמור, תודה" עניתי.
"אני שמח לשמוע, מצטער יש אירוע אני חייב לנתק" הוא אמר וניתק את השיחה.
חיכיתי ביחד עם שובל ששי ישוב מהעבודה וכשירד הערב והוא עדיין לא הגיע התחלתי לדאוג.
באותו הזמן שובל כבר לא הייתה שם, היא נסעה לאמה כדי לטפל בה ואני חיכיתי לבדי.
התקשרתי לשי אבל הטלפון שלו היה מכובה ואני לא ידעתי מה לעשות.
הרגעתי את עצמי ואמרתי כי כנראה שי נמצא בפגישה והוא היה חייב לכבות את הפלאפון וכשתסתיים הפגישה הוא ישוב חזרה. אבל גם זה לא עזר כשעברו שלוש שעות והוא עדיין לא חזר.
השעה כבר הייתה מאוחרת ואני נותרתי מחכה לו שיחזור מהעבודה.
"שירות חדרים" נשמעו דפיקות על דלת חדרי.
"בשעה כל כך מאוחרת? שאלתי.
"זה משלוח מהמשטרה, הם ביקשו שתקבלי את זה" ענה לי האיש שמעבר לדלת.
פתחתי את הדלת ולקחתי מעטפה חומה מידיו של סדרן בית המלון.
פתחתי את המעטפה ובתוכה היו תמונה של שי, פרטיו ומכתב המבקש ממני לאשר אותם.
בנוסף, היה כתוב:
"שי ג'פרסון ז"ל" ואני נכנסתי לשוק חיי כשגיליתי שזה לא היה רק חלום וששי, בעלי האהוב, באמת נפטר.