אולי דיי

אולי דיי?
כל הצעקות והגחמות שלך,
לא נמאס לך להתלונן רק על עצמך?
מה איתי?
לא נשאר לך כבר כלום להגיד, הא?
יש לי מלא
ואני לא מצליח לדבר
לפרוק, לבכות או לשמוח,
לא נשאר בי כלום.
והגחמות שאתה מטיח בי, זה פוגע בי אישית.
אתה חושב שאתה מכיר אותי,
הרי אנחנו מכירים כבר נצח, לא?
אתה השתנית..
אני השתניתי..
אבל באיזשהו מקום גם השתנינו ביחד
חברים עד הקבר, לא כך?
אתה חשוב לי
אכפת לי ממה שאתה אומר
כל כך הרבה אמפתיה אני יכול להראות לך,
אבל אתה בשלך
מדבר ומדבר
על עצמך, על אנשים אחרים.
לא עלי.
ואתה לא מבין
שאי אפשר לצחוק על הכל
ולעבור הלאה
לנושא הבא, והבא..
כל כך הרבה כעס מצטבר בי כרגע,
ואתה יודע מה?
אני כבר לא בטוח שזה שווה את זה.
שאתה שווה את זה.
כי הרי, מהי חברות אם אין הערכה?
אין הקשבה?
אחרי כל השנים האלה היינו כמו אחים
והעברות הנושא עבדו בעבר..
אבל דיי
אי אפשר כבר, דיי
יש לי בעיות משלי
חלק אפילו קשורות אליך.
השארת ממני רק כעס
שהופכת לאט לאט לשנאה.