עיוורת//אגרטל מרוסק
שקד לא הייתה חברותית במיוחד. זה מה שקורה אחרי שאבא עזב את הבית
ושנים של חרדות נטישה.
אך שקד כן רצתה חברים, שלא תבינו לא נכון. היא רצתה להיות נאהבת
והיא רצתה לשכוח שאינה כזו בביתה.
שקד כן ניסתה להשתלב בין האנשים. אבל הייתה שקופה מידי בין כל האנשים –
רואה ובלתי נראית.
שקד הייתה בטוחה שאם תעלם, אף אחד לא יבחין. כי היא כמו אגרטל,
יפה, אבל חסרת כל ערך.
שקד הייתה נאהבת, רק חבל שלא שמה לב
כי היא לא אהבה את עצמה.
אבל שקד הייתה טיפשה, כי כשאגרטל נשבר, הרסיסים חותכים וצריך לנקות,
אפילו לשלם על חדש.
שקד נשברה כמו אגרטל שהתרסק. היא חתכה לי את הלב ואני מחפש לאהוב מחדש.
בת זונה.
תגובות (4)
אין לי מה להגיב.
פשוט אין לי מילים.
סליחה
למה אין לך מילים?
חחח זה נחמד. כל ההתחלה מרגישה קצת כמו רשימת מכולת וקשה לעקוב אחרי מה דבר טוב ומה רע. זה גם קצת קשה לעקוב בגלל הירידת שורה אבל אני מבינה למה עשית את זה. הדבר המעניין היה הסוף ששבר את השיגרה והנורמה- כלומר החלק לפני הסוף, שהיא טיפשה. החלק של הלנקות ולקנות חדש הרגיש לא מתאים לטון ודי מובן מאליו. אני אוהבת את מוטיב האגרטל כשאת כותבת כשהוא התרסק ולא 'אם' כמו בהתחלה. זה הדרגתי ולכן עוצמתי. "היא חתכה לי את הלב" אני אוהבת לאן שזה הולך- את עוברת לפרספקטיבה שלא מרחמת עליה, "ואני מחפשת לאהוב מחדש" נכון מאוד… אבל מה חדש? האם זה הסוף? מתבכיין? "בת זונה" הו! מושלם.
חחחח תודה! האמת שאני לא יודעת למה רשמתי כך את הדברים, תוכלי להסביר לי למה חשבת שאני כתבתי כך?