האמת שלי, השקר שלך- פרק 6

קצת מהפרק הקודם:
"אמילי, אני רוצה לברר איתך עוד כמה דברים" אמרתי.
"שוב את?" הוא התעצבנה. "תעזבי אותי כבר! אני לא מעוניינת לדבר איתך!" היא גערה בי.
"אז רק תקשיבי.." מיהרתי לומר על מנת להרגיע אותה.
היא שתקה כאות להסכמה.
"לוק ואני עברנו תאונה אתמול ואני לא יכולה לקום לראות מה איתו.. אח שלי אמר שהוא מורדם עדיין.. אז, את יכולה לבדוק מה איתו בבקשה?" אמרתי בקול מתחנן.
רציתי ליצור קשר עם אמילי, לא משנה באיזו דרך. העיקר שהיא תדבר איתי.
"את ממשיכה לשקר.. אה?" היא נעצה בי מבט מאשים.
"מ..מה?" גמגמתי. לא הבנתי על מה היא מדברת.
"לוק לא מורדם.." היא קבעה. "עובדה שראיתי אותו מקודם מסתובב פה באזור כשבאתי לבית החולים.." היא המשיכה ואני הרגשתי שענן ערפל מתחיל להופיע מעל ראשי.

~~~

קפאתי. אמילי הסתובבה חזרה אל הילדה הקטנה ועיניי בהו בהן. גרוני הפך ליבש ושפתיי עוד יותר. לוק התעורר? ג׳ייסון שיקר לי שהוא מורדם?
עדיין הייתי המומה. יותר מהלם, חשתי פחד. פחדתי לפגוש את לוק. דמיינתי אותו פצוע בפניו, כמוני. פחדתי שנדבר. פחדתי לדבר איתו ליד אמילי. פחדתי מהאשמות שתטיח בי שוב- על פירוק החבורה ועל הבגידה של לוק באלכס בגללי. וממה הכי פחדתי? פחדתי לסלוח לאדם שאני אוהבת. פחדתי לסלוח ללוק על השקרים.
״קריסטינה, האחות אומרת שלוק עדיין מורדם״ שמעתי את קולו של ג׳ייסון. הוא נגע בכתפי ברכות ואני המשכתי לבהות באמילי ובאחותה.
״קריסטינה?״ הוא העביר יד מעל עיניי, מנסה להעיר אותי מהחלום.
״ג׳ייסון, לוק לא מורדם.. נכון?״ סובבתי את ראשי אליו במבט רציני ומאוכזב.
״הוא כן..״ הוא הזיז את עיניו ימינה ושמאלה, מתבייש להסתכל בעיניי.
״ג׳ייסון, תגיד לי את האמת בבקשה״.
״אני אומר את האמת״ הוא השיב.
״ג׳ייסון״ נאנחתי.
״ל..לוק לא מורדם וגם לא היה. סליחה ששיקרתי קריסטינה, אבל האחות אמרה שזה ישפר את המצב אם לא נגיד לך את האמת״ הוא דיבר במהירות ונגע בשערו בחוסר נוחות.
״איך זה בדיוק ישפר לי את המצב?!״ שאלתי בכעס. כעסתי על ג׳ייסון ששיקר לי.
״לוק לא נפגע בתאונה.. ידעתי שתתעצבני אם תדעי שהוא יצא נקי מהתאונה בעוד שאת נפגעת.. את צריכה להחלים, לא לכעוס-זה מה שחשוב עכשיו״ ג׳ייסון אמר בקול מתוק וחייך.
״ג׳ייסון אני רוצה לישון.. תלך בבקשה״ אמרתי בקול חלש אך רציני.
״כרצונך״ הוא אמר במבט עטוף הבנה והתרחק מהמיטה שלי.
נרדמתי.
״קריסטינה.. קריסטינה?״ יד ליטפה את שיערי ברכות. שיפשפשתי את עיניי חזק ופקחתי אותן לאט.
ראיתי מטושטש וכיווצתי את עיניי על מה לראות טוב יותר. זה היה ג׳ייסון.
עיניו הכחולות הסתכלו אל תוך עיניי ברכות והוא חייך.
״למה הערת אותי?״ שאלתי במבט ישנוני.
״לוק רוצה לדבר איתך.. הוא מחכה בחוץ ורציתי לשאול אותך אם להכניס אותו״ הוא הסביר.
״מ..מה? אה לא.. לא..״ מלמלתי. ״שלא יכנס״ עדיין לא הייתי מוכנה למפגש עם לוק.
רגשות שונים העסיקו את ליבי ולא ידעתי אם לכעוס על לוק או לשים סוף לכעס ולברר איתו עוד פרטים.
״אין בעיה.. אני אגיד לו״ הוא אמר ולפתע הבחנתי בילדה נחמדה עומדת ליד ג׳ייסון. שיערה החום אסוף בצמה, משקפיים גדולים וחיוך מתוק.
״ג׳ייסון״ לחשתי וג׳ייסון קירב את אוזנו אל הפה שלי. ״מי זאת?״ שאלתי.
״סתם איזו ילדה שפגשתי פה״ הוא לחש.
״זו רייצ׳ל״ הוא הסתכל עליי ולאחר מכן על הילדה-״רייצ׳ל, זו קריסטינה, אחותי״.
״נעים להכיר״ היא חייכה.
החזרתי חיוך ושאלתי בחשדנות-״מה את עושה בבית החולים?״.
החיוך ירד מפניה של הילדה והיא הרכינה את ראשה.
״ס..סליחה אם שאלתי משהו אישי, את לא חייבת לענות״ ניסיתי לגרום למבטה לחזור אליי.
״היא עדיין מנסה לעכל, קריסטינה..״ ג׳ייסון אמר בקול מרגיע.
״זה בסדר, אתה יכול לספר לה למה אני פה..״ היא הסתכלה על ג׳ייסון. הוא חייך אליה ואז הסתכל עליי.
אבא שלה מאושפז פה מאז אתמול״ הוא הסביר לי-״עבר תאונה עם משאית בכביש 52..״.
לפתע תמונות החלו לרוץ בראשי. לוק ואני במכונית, ערפל כבד ולפתע אור מסנוור את השמשה. ריח עשן. תאונה אתמול. תאונה בכביש 52. תאונה עם משאית.