מכתב אהבה שבור

בשבילך, אני עשיתי הכל למענך, ניסיתי להיות הטובה ביותר, ניסיתי להיות הנחמדה ביותר, והיפה ביותר. אך מה שכבש אותי בך הוא שאהבת אותי בלי כל זה, אהבת אותי כמו שאני. בכל שיחה איתך, בכל מבט מלטף מעיניך הירוקות והגדולות, הרגשתי הכי טובה והכי יפה שיש. בכל פעם שראיתי הודעה ממך עלה חיוך שובב על פני, בכל פעם שרשמת לי ״אני אוהבת אותך״ ליבי לא הפסיק להשתולל. בכל חיבוק שלך, שאתה הרבה יותר גבוהה ממני וידך מלטפות את גבי בעדינות, עלו צמרמורות בכל גופי.
בכל נשיקה שלך, בכל מגע משפתיך הוורודות והרכות, נשימתי נעצרה ופרפרים רקדו בבטני. וכך, כבשת את ליבי.
לא היית מיוחד, לא היית הכי טוב או הכי יפה, היית פשוט אתה, היית הילד שהתאהבתי בו, האהבה הראשונה שלי.
היינו מדברים כל יום כל היום, מהשניה שקמנו עד שהייתי נרדמת עם הפלאפון פתוח על השיחה, וכבר היית רגיל לזה והיית תמיד רושם לי ״לילה טוב אהובתי״.
לא הפסקת להזכיר לי עד כמה אני יפה, ובכל חמש דקות כמו שעון היית רושם לי ״אני אוהב אותך.״
תמיד התעניינת בי ובמה שאני מרגישה, נתת לי הרגשה טובה שאני יכולה לסמוך עליך ולספר לך הכל. הערבי שישי שהיינו יושבים מחובקים על הספסל, והייתי שמה את ראשי על הכתף שלך ונרדמת עליך. ואתה היית יושב ומביט בי בשקט, מביט בי עם חיוך קטן מתוק, בידיעה שזה כל מה שאתה צריך כדי להיות מאושר.
הריח המתוק של הבושם שלך שתמיד נדבק אלי, אחרי שהיינו מתחבקים, היה גורם לי רק להתגעגע יותר ויותר אליך.
אני אהבתי אותך יותר מכל דבר, היית הסיבה לחיוך שלי, היית הסיבה לכל צחוק שלי. היית הדבר הראשון שחשבתי עליו בבוקר, והדבר האחרון שחשבתי עליו שהלכתי לישון.
את האמת, שאני עדיין אוהבת אותך ולא מפסיקה לחשוב עליך, לשניה אפילו.
הדמעות שהרטיבו את פני בזמן שהקלדתי לך את השקר הזה ״אני לא אוהבת אותך״ בחיים לא סבלתי ככה. בחיים לא כאב לי ככה לשקר למישהו, אבל הייתי חייבת להחזיר לך באותו מטבע. המחשבה הכואבת הזו שהעדפת מישהי אחרת על פני, ועוד רשמת לי את זה בפנים, לא חסכת לי סיבות לבכות.
אנשים אמרו לי לשכוח ממך, להפסיק לאהוב אותך, ולהתחיל להתגבר עליך. אך אני לא מצליחה, אתה נמצא בכל מחשבה בראשי, בכל מקום בליבי.
אני יודעת שכבר שחכת ממני והמשכת הלאה, אבל אני לא, ואני לא יודעת אם מתישהו אוכל להתגבר עליך.
פשוט כבשת אותי בקסמיך, גרמת לי להתאהב בך, גרמת לי להתגעגע אליך בכל שניה אפשרית. אך אחרי שסיימת עם זה, לקחת את ליבי וריסקת אותו למליון חתיכות קטנות, והשארת אותי לאסוף אותם לבד.
אני יושבת פה בשלוש בלילה ורושמת לך את המכתב הזה. דמעות אחת אחרי השניה לא מפסיקות להרטיב אותו, אני פשוט אוהבת אותך יותר מידי.
איך אוכל לשכוח ממך כמו ששחכת ממני?
איך אוכל להתקדם הלאה כמו שהתקדמת הלאה ממני?
איך אוכל פשוט להפסיק לבכות כמו שאתה אפילו דמעה אחת לא הזלת בגללי?
אני יודעת שבחיים לא תראה את זה, והאמת שגם לא מגיע לך לראות את זה.
לא מגיע לך לדעת עד כמה אני אוהבת אותך, עד כמה כואב לי בלעדיך, עד כמה אני שבורה בגללך.
אני יודעת שזו רק תקופה ומתישהו כל הבכי והגעגועים יעברו, אבל בינתיים אני לא מפסיקה לבכות, אני שבורה מבפנים. בכל פעם שאני עוצמת את עיניי, אני נזכרת איך אמרת לי שאתה כבר לא אוהב אותי, ועד כמה אני ילדה מגעילה שאף אחד לא יאהב.
אז אני רק מקווה שטוב לך בלעדיי, ושכל ההשפלות שאמרת לי עזרו לך. אני אוהבת אותך ואני לעולם לא אפסיק, חבל שאני יודעת שאתה גם לא מרגיש ככה.
אבל לכל דבר טוב יש סוף..