הבת של ראש הישיבה פרק 3
נכנסתי אחריה לתוך הזולא, בקתה בגודל חדר מכוסה בסדינים מצוירים בכישרון רב, שתי שידות גדולות בשתי פינות של הבקתה, כורסה אחת ומיטה נפתחת. פשוט בית קטן.
"בוא תשב" אמרה מור והחוותה בידה על המיטה.
לא ידעתי מה לעשות, הרי אם אשב לידה בטוח אגע בה וזה אסור, אך מצד שני ממילא נגעתי בה כבר, לפני כמה שעות כשהיא הובילה אותי לפה, אז מה משנה עבירה אחת או שתיים יותר ממה שכבר חטאתי.
"מה אתה חושב כל כך הרבה?" שאלה מור קצת באכזבה "אתה עדיין מתבייש?"
"לא, עניתי "אני פשוט קצת לא רגיל ל… אף פעם לא… אני אה…" גמגמתי והסמקתי "לא משנה" אמרתי, מתיישב לידה.
הכתף שלי נגעה קצת בכתף שלה כשהתיישבתי, והמגע הסתמי הזה העביר בי זרמים שלא חשתי מימיי.
הרגשתי את הדם פועם בפניי, בטח נראיתי כמו סלק.
היא דחפה אותי קלות עם כתפה, מחייכת, "רואה לא קרה לנו כלום" אמרה.
אכן לא קרה כלום, לא שציפיתי שיקרה משהו, אך אחרי כל כך הרבה שנים של שמירה על המסורת, ציפיתי שעבירה חמורה כמו נגיעה בכתף של בת בוגרת בגילי, ועוד יפה כך שהחטא העצים, ודאי תגרור אחריה השלכות.
השלכות שכנראה, לא נראות לעין ברגע זה.
"רוצה תפוח?" שאלה.
"אה לא יודע" עניתי בחשש.
"נו מה יש לך? תזרום, תפוח טעים, קטפתי אותו מהעץ פה ליד" היא אמרה בחיוך מפתה.
עיניה היו מקסימות, איך שהיא הביטה לתוך עיניי, לבי נמס בקרבי, אך למרות הכל, היצר הטוב טרם נכנע וצעק לי ממעמקי מוחי, התפוח לא מעושר! היא קטפה את התפוח ואכלה בלי לעשר! אל תאכל!!!
עבירה גוררת עבירה, חשבתי לעצמי, איזה רשע אני, בטוח מגיע לי גיהינום.
היא חייכה עוד חיוך מתוק אחד, הושיטה לי את התפוח ונכנעתי.
לקחתי את התפוח בידי ונגסתי בו בלי לברך, כלום לא קרה.
מחשבות מוזרות החלו מציפות את ראשי, מדוע לא קרה כלום? הרי זו בטוח עבירה.
אולי…. לא!!! איך אני מעז לחשוב כך אפילו. אבל בכל זאת, הרי לא קרה כלום… נו די! זה היצר הרע שאומר לי כך….אך עדיין.
היא צחקה בהנאה צופה בי "טעים לך?"
"כן" אמרתי וחייכתי אליה.
היא נשענה על כתפי עם שתי ידיה, מביטה בי מקרוב, ממש קרוב, הרגשתי את נשימותיה על לחיי.
בלעתי את מה שהיה לי בפה כל עצב בגופי מרוכז בידיה שנשענות על כתפי.
ראיתי את עיניה מתקרבות עוד אל פני, גדולות ויפות, ריסיה ארוכים, עדינים, מסולסלים.
היא הביטה לי עמוק בעיניים, הבטתי חזרה היישר אל תוך עיניה הכחולות היפות, היא קרבה עוד ושפתנו נפגשו.
תגובות (0)