היא
היא הלכה ברחוב,הסתכלה על הזוג ההוא ורצתה גם מישהו לאהוב..
כה בודדה כה עצובה ואין לה שום סיבה להישאר בחיים , הרי הם אליה כבר לא מחייכים..
כולם אמרו לה תמיד שהיא לא יפה , ותמיד ידעה בעצם שהיא מכשפה..היא תמיד חשבה
שיש בה מגפה שמרחיקה את כולם ממנה ..היא אילמת וקצת שונה . אך היא עדיין לא מבינה , שהיא הנסיכה הקטנה שאימא תמיד חיפשה. היא תמיד ישבה בצד ולא רקדה עם אף אחד ..היא חכתה לנסיך שלא בא ולא יגיע לעולם , היא כבר לא תזכה לריקוד המושלם . ממנה נטפו טיפות של דם , ודמעות של דיו , על האביר ההוא שלעולם לא יבוא . הייתה רוקדת בצלילי המנגינה שהיו מנסים להזכיר לה שהיא הנסיכה הקטנה של העולם, ושום דבר לא ייקח ממנה את זה , אך היא עדיין בשלה ..הייתה כה בודדה ועצובה ,כל יום לפני השינה התפללה שהשמיים ייקחו אותה ישר אליהם , ורגע לפני השינה הייתה הופכת לאותה נסיכה , שהלכה ונשכחה …
בלילה אחד , חייכה אליה לבנה ולקחה את נשמתה..
ועל האדמה כשהיו האנשים בודדים , עצובים ואומללים, היו מקבלים מתנה של תקווה , מזכרת מהנסיכה הקטנה.
תגובות (2)
עצוב ויפה כל כך..
רק הייתי מציעה לך להפריד שורה שורה:) או להקפיד על חיבור בין שורה לשורה. כלומר, זה יהיה הרבה יותר מושלם אם יראו בבירור אם זה שיר או פיליטון:)
הרעיון אדיר!
אשמח אם תקראי את הסיפור שאני כותבת ותביעי עליו את דעתך:
רגש לא ממומש.
זה עצוב. אבל מדהים.
וואו. אין לי הערות