לא חייבים להיכנס זה סיפור קשה!!!!!
אוקיי, מה שאני הולכת לספר לכם הוא אישי לגמרי, מהחיים שלי. יכול להיות שאחרי שתקראו את זה תיגעלו ממני, אבל אני מבקשת מכם שבאמת תקראו ואז אולי תבינו קצת יותר טוב אותי ואת הסיפורים שלי.
(אני כותבת מנקודת מבט של "היא" קשה לי לכתוב את זה כאילו זה באמת אני) היא הייתה בכיתה ב'. ערב אחד, כשכולם ישבו בסלון, אמא אמרה :"אני ואבא נפרדים." שתיקה טעונה השתררה. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את אחיה הגדולים בוכים, ולא הפעם האחרונה. דמעות הציפו את עיניה, ותחושה של מחסור בחמצן ישבה בגוש בבית החזה שלה, למרות ההתנשמויות הכבדות שלה. גלים של כאב הממו אותה, וההרגשה הייתה כאילו לחץ מצטבר בראש שלה ומפצח אותו. "האחים הגדולים שלך יוכלו להחליט לאיזה בית לבוא מתי שבא להם, אבל את תצטרכי לעבור במשך השבוע בין הבתים." שני ההורים ישבו מדדיה של הילדה השקטה באופן מבהיל. היא הייתה אמורה לבכות בקול, לצרוח, להאשים אותם. אבל היא עשתה זאת רק במוחה. במוחה ריטשה את פרצופיהם של הוריה. שרעה אותם. כעבור כמה שבועות היא ישבה ליד המחשב, הראש שלה עמוס מחשבות. לבסוף הקלידה את המילה וחיפשה. "סקס". זה התחיל מסקרנות, או כך לפחות טענה לעצמה. אבל היא התמכרה לזה. הצורך העז שלה לראות אהבה מסוג כלשהו בחיים בהם האהבה סביבה גדלה נקרעה ממנה. היא הפסיקה, אבל זה צילק אותה.
תגובות (15)
אני ממש מצטערת על מה שקרה לך, ממה ששמעתי גירושים זה עניין מסובך [אני לא יודעת על בשרי כי אם חד הורית אבל מילא]
ואני לא רואה סיבה לשפוט אותך, האמת. את לא אשמה כאן בכלום ולא עשית משהו רע. [אולי זו רק אני שלא מבינה]
אני דווקא חושבת שאת מאד אמיצה, עובדה שאת משתפת.
אני מכירה מקרוב את תחושת השיכרון הרגעית כשמתעניינים בדבר אסור. ואני כמוך יודעת, איך אחרי הכל, החרטה אוכלת מבפנים. וזו לא רק החרטה, אלו גם המראות והמידע אליו נחשפים, שלא רוצים למאת מהראש.
אני חושבת שאין אדם שיכול לשפוט אותך. מהסיבה הפשוטה- אין אדם שלא היה סקרן יותר מהמותר לו ולו לפעם אחת.
לשכוח את מה שראית, לא תוכלי. אבל כן תוכלי להתמקד בהווה ובעתיד, להשקיע את עצמך בלימודים או בכל דבר אחר שיקח אותך רחוק מזה.
ואולי דווקא בגלל זה, את תדעי להעריך בסוף מהי אהבה אמיתית.
כל עוד יש חרטה המצב טוב… מאחל לך התמודדות חזקה ומועילה ( אני לא חושב "קלה" מתאימה כאן ).
אני חושבת שכולם כבר אמרו את דבריהם והם צודקים. להגיד לך את האמת.. גם לי זה קרה פעם ויותר מי פעם אחת שהייתי צעירה אבל לא נירא לי שמהמניע שאת מתארת כאן. אלה מסקרנות נטו לאסור. אבל יצאתי מי זה בסוף כן זה היה נורא ועד היום אני מנסה לשכוח כי זה לא אהבה!. לא הרגשתי שזה האהבה הרגשתי שזה מגעיל!. לא הייתי מוכנה להגדיר את זה האהבה אלה מכירה!. לקח לי זמן עד שראיתי ולמדתי דברים שהארו לי מה זה האהבה אמיתית ולא מכירה. בקיצור אני לא יודעת אם הבנת אבל פשוט תמשיכי אלה. תחשבי שזה לא אהבה כי זה לא זה מכירה מכירת הגוף ועוד לעייני קהל רחב. אין כאן אהבה רק זנותיות. אני מאכלת לך שתלמדי בעתיד מה זה באמת אהבה אמיתית. משהו שהוא גם רגש וגם גוף גם שכל וגם תשוקה. השילוב של כול זה וכמובן של ניתנה נתינה נתינה לצד השני ולחשוב רק איך אני נותן ונותן ונותן, ושזה יהיה הדדי כמובן. זה יברא אהבה. וכול מה שסובב אותה יהיה מתוק מאוד. אני מתפללת שעוד תגלי. וגם שאני אולי יום אחד אוכיח לעצמי שמה שכתבתי לך כאן הוא גם האמת!.
ממש תודה על התמיכה (: אם לומר את האמת אני לא מתחרטת שראיתי מה שראיתי. זה גרם לי לכתוב בצורה בוגרת יותר וישירה יותר על החיים, גרם לי לכתוב בצורה אמיתית. כי בואו נודה באמת; מין זה אבן מרכזית בחיי האדם. סיפורים (במיוחד סיפורי נוער) בלי זה.. הם פשוט לא מתארים את המציאות בצורה אמיתית. כן, הייתי משנה את המסיבות שגרמו לי לעשות את זה, אבל מה לעשות? ההורים שלי לא היו מאושרים יחד. אבל ההבנה על בני אדם שזה הביא יחד עם זה.. זה מקל עליי לכתוב באמיתיות על רגשות ומעשים של בני אדם.
תודה רבה על ההבנה :)
ברור..! אף אחד לא אמר לך להתחרט ולא צריך להתחרט אלה ללמוד מין הטעות. אנשים שעוסקים בלהתחרט ולהגיד לעצמם מה עשיתי ולמה?!, לא לומדים כלום כי הם עסוקים בלהלקות את עצמם. אל תחרטי על הטעויות שלך לעולם אלה תלמדי מהם ותנסי לתקן אותם. תאמיני לי מי ניסיון זו גישה הרבה יותר טובה לחיים
תתפלאי אבל כן יש נוער שאצלו המציאות קצת שונה.. אני באה משם.
אני מניחה שפירוט יהיה מיותר;)
למעשה אני לא רואה כאן שום דבר נורא בחלק השני של הסיפור, להוציא את הסיבה:"לראות אהבה מסוג כלשהו". לא נועד להיות אהבה וזה לא אהבה. אנשים כל הזמן מספרים לעצמם סיפורים כל אהבה ועל האחד וחיבור ובולשיט מהסוג הזה, והמון פעמים אבל המון פעמים זה פשוט לא עובד. ככה זה.
לא הבנתי מדוע את חושבת שיגעלו ממך, מה כאן בדיוק מגעיל?
אנדרי יש אנשים עם סטנדרטים שונים מי שלך. אני למשל גם כמו שכבר סיפרתי נפלתי לחט הזה בגיל יותר צעיר. אם אני אפילו בטעות הספר בחברה שלי נגיד במדרשה על הדברים האלה שראיתי, בוא נגיד שהם לא יראו את זה בעיין יפה. הכול תלוי בחברה, אולי לך זה בסדר ולא ביג דיל לראות דברים אסורים אבל אולי לה כמו לי זה סוג של פרה קדושה?. בעולם החרדי שמים את הנושא הזה בחדרי חדרים ובטח לא רואים סרטים בנושא. כמובן יש מזוייפים הכול תלוי ביראת שמים. תאמיני לי יש הרבה אנשים אם זקן שאני לא מחזיקה מהם. זיוף! זה מחמה בעבורם. את לא יודעת כי את לא מכירה את העולם החרדי ואת השיטות לזהות מי הוא אדם הגון וירא שמים ומי הוא ממש לא!. בוא נומר כך. לכול חברה יש את התנופת שהיא מייצרת. לא משנה חרדים חילונים נוצרים מוסלמים דרוזים וכן אלה..
ברור…אבל זו דעתי כאמור
מבחינתי זה לגיטימי לגמרי, לא מתביישת בזה אפילו.
אף אחד לא שופט אותך, אין לנו על מה. לא נשאר לי יותר מה להוסיף אחרי התגובות המדהימות של כל מי שהגיב כאן. את בסדר גמור, לא עשית שום דבר רע או לא בסדר. ואני בטוחה שאת תמצאי אהבה משלך כשיגיע הזמן (סליחה על סרט הדיסני הזה).
ו לדוסית אבודה לא הבנתי את התגובה שלך אלי. אם תוכלי לפרט אני הודה לך
טוב אבל מי בחינתה כן. ואנחנו מדברים עכשיו עליה חח
נכון, אבל לדעתי היא גם לא צריכה להרגיש ככה.
זה מה שאני אומרת.
זה רע רק כי אתן בוחרות לשכנע את עצמכן ככה, וזו טעות.
כל הכבוד על השיתוף… אני ממש מצטערת שזה מה שקרה לך ועוד בגיל כל כך צעיר…