ניצחון

יש לך משהו שבעיניי הוא בעיה שחוזר על עצמו.
את פשוט…לא עושה דברים בצורה ריאליית.
את אומרת המון דברים חכמים ויפים על החיים ויש לך דעות וזה מקסים אבל את פשוט…כאילו…מכניסה מלל לפה של דמויות בלי שזה קשור לאותו הרגע, בלי קשר לגיל שלהן, בלי קשר לרקע שלהן, בלי קשר לסיטואציה. ברור שיש קשר, אבל מבחינה לוגית, לא הגיוני שהיא פתאום תתחיל להגיד לו דברים כאלה out of nowhere.
מבינה?

תאמיני לי, שיש קשר, לגמרי.
היא לא נסתה להחזיר לו. היא כעסה על עצמה שהיא מאוהבת בו, היא נפגעה ממה שהוא אמר לה. אבל היא לא רצתה להחזיר לו. היא רצתה להפסיק לאהוב אותו, היא לא האמינה שהוא אמר לה את מה שאמר. אז היא נסתה גם להגיד משהו שיהפוך את עולמו. אבל אחרי זה היא הרגישה שזה לא הפריע לו ושהוא שוב פגע בה, ושלא יעזור כלום. אני יודעת שאולי זאת לא ההרגשה שלך, ואולי הקטעים שלי אומרים לך משהו אחר, אבל… אין לי מה לעשות עם זה. אמרתי לך כבר מזמן, אני משתנה רק כשאני באמת צריכה או רוצה, לא סתם בשביל אחרים. ואם אני משתנה כי מישהו אמר לי לעשות את זה, זה רק בגלל שחשבתי על זה והבנתי שזה נכון לעשות את זה, וזה לא שאני משתנה בשבילו ובגללו, אלא בשבילי. אני לא משתנה בשביל אחרים. אני לא הבובה שלהם.

זו באמת דעתך, ולא נראה שאוכל לשנותה.
זה בסדר גמור. כל אחד חושב משהו אחר.
חשבתי על זה, ואני חושבת שדווקא את השיר "המראה" את יותר תאהבי,
זה יותר הסגנון שלך.
https://www.tale.co.il/שירים/המראה-2.html

את יודעת משהו? לדעתי לפעמים שתיקה יכולה להגיד הרבה יותר.. לפעמים התהלמות יכולה להיות חזקה יותר מי תקיפה מכוונת שרואים שהיא מלאה גם בפגיעות. לא יודעת אם תביני אבל אני חושבת שאילו אני הייתי במקומה הייתי פועלת אחרת. נ.ב תכנסי בקשה לפוסט של אנדרי בסיפור "קצה קצהו". כתבתי לך שם משהו