המכשפות מאמבר אלי- פרק 2

טוב, זאת תהיה הפעם האחרונה שאני אפרסם את הסיפור הזה (פשוט איזה ארבע פעמים פרסמתי ואז מחקתי ואז פרסמתי שוב.. כי רציתי לפרסם אבל לא היה לי מה, אז נאלצתי.. :< בכל מקרה אשמח לתגובות!)

בדיוק שבוע לאחר מכן, במקום לא מעט רחוק מביתו של מר וויסמן, בבית קפה פשוט שממוקם בין חנות שכפולים קטנה לבין חנות מוזיקה מוכרת, ישב וויל באחד השולחנות, מחזיק בפרח פלסטיק לבן, ומחכה לבחורה שאיתה קבע פגישה.
כל כמה שניות הסיט את מבטו לעבר הדלת בתקווה שהיא תכנס.
והנה, לאחר זמן קצר היא הגיעה. באיחור לא קריטי של דקות מועטות מהשעה שקבעו, נכנסה בחורה צעירה אדומת שיער אשר אורכו קצר מאוד, אך בכל זאת מהווה לה מראה נשי מיוחד, והיא לבשה שמלה פשוטה, מגפיים חומות וגבוהות, וכובע קסקט מהודק על ראשה.
הוא סימן לה עם ידו לגשת והיא באה לעברו בזריזות והתיישבה מולו.
" וויל." אמרה.
" אמה." ענה לה. " אמרת שזה דחוף, שיחה בארבע עיניים, לא בטלפון. מה קורה?"
" ביקשתי להיפגש פנים מול פנים כדי שלא תוכל לנתק לי בפרצוף." ענתה.
הוא הביט בה במבט מתעניין.
" זה בקשר לטום." הוסיפה.
פניו של וויל נפלו והוא נאנח, כאשר הגתה את שמו.
" אל תעשה לי את הפרצוף הזה!" כעסה.
" במה הוא הסתבך הפעם?" שאל בייאוש מוכר.
" הפעם הוא לא הסתבך בכלום. בערך." ענתה אמה.
וויל הרים את ראשו בסקרנות.
" טוב, זו הקלה." אמר. " ולא צפוי."
" אף על פי שלא התראתם כמה זמן, אתה כבר יודע איך הוא."
" שש שנים, אמה. לא הייתי מגדיר את התקופה הזאת כ"כמה זמן"."
" הציעו לו עבודה. שכר מכובד." התחילה לספר. " אבל אני לא חושבת ששום סכום שבעולם יעזור לו אחר כך."
" למה את מתכוונת?" הוא התחיל להיות מודאג ממה שהיא עלולה לספר לו.
" בתקופה האחרונה טום מרושש לגמרי." התחילה בסיפור. " יום אחד בא אליו מישהו מהמשטרה, שמע שהוא מעין בלש פרטי כזה והציע לו הרבה מאוד כסף בשביל שיעזור להם לפענח את ההיעלמויות ביער אמבר אלי."
" ההיעלמויות ביער אמבר אלי?" חשדותיו המדאיגות של וויל התאמתו. " בבקשה תגידי לי שהוא סירב."
" אם הוא היה מסרב, הייתי נמצאת כאן עכשיו?" אמה שאלה בציניות.
" מה את רוצה שאעשה?" שאל.
" אני רוצה שתיסע ותחזיר אותו משם." ביקשה.
" השתגעת, נכון?" שאל וויל מחוויר פנים. " מסוכן מדי להגיע לשם, אפילו במכונית."
אמה קמה באגרסיביות מהשולחן בפנים זעופות ומאוכזבות.
" זה בסדר. אני אלך." אמרה בשקט. " הוא רק אח שלך. לא נורא אם יקרה לו משהו, נכון?"
היא הפנתה את גבה לעברו והחלה להתקדם לכיוון הדלת.
" אמה!" קרא לה. היא נעצרה במקומה וסובבה את מבטה לעברו בכעס.
" אני אלך." הסכים וניגש אליה. " את צודקת, אפילו שהוא לא החבר הכי טוב שלי, הוא האח הקטן שלי, ומתפקידי לשמור עליו שלא יסתבך בצרות."
היא חייכה בגאווה ויצאה מדלת בית הקפה אל הרחוב.
משימה לא פשוטה היא הטילה עליו. אבל אין לא ברירה אחרת, אמה צודקת, אם הוא לא ילך לעזור לו, מה שיקרה לו אחר כך יהיה על מצפונו. לא עזרת לאחיך היחידי כשידעת שהוא בסכנה, האשמה מוטלת גם עלייך.
בליבו ידע שבחר את הבחירה הנכונה, אבל הראש שלו אמר לו שעשה את הטעות שתחרוץ את גורלו.