המדריך למתאהב המתחיל: פרק ראשון

"אני יודעת שהעובדה שהם נפרדו גורמת לך אושר, אבל אולי כדי לך להיראות לפחות מעט עצוב." הקול הגיע משום מקום וסם הסתובב בבהלה למשמעו.
"למה?" תוהה אל החדר הריק, חושב שהוא בטח הוזה, אך אחרי כל מה שעבר, קשה להיות בטוח.
"משום שאם הם יראו זאת, הם רק יחשבו שאתה חסר רגישות, או שהם יחשבו שאתה בעננים בגלל שהם נפרדו, מה שנכון, אבל יכול לסבך אותך לגמרי." אמר הקול, וניקו הצליח לזהות את הדובר כנקודת אור בקצה החדר, יופי, היום הזה הופך להיות מוזר יותר עם כל רגע ורגע, בהתחלה, המשאלות שלו מתגשמות ועכשיו יש כדור מרחף ומדבר בחדרו? אלוהים מה עוד ייהרס?
"יהיה קל לי לדבר יותר עם דבר בעל צורה ברורה."סם אמר אל האויר אך לא חשב שיקבל את מבוקשו, כנראה בגלל שהוא הוזה הכול וכלום לא אמיתי, זה קורה לפעמים, אם כי לא לעיתים קרובות כל-כך לאחרונה.
"אוי," צייץ הקול. "אני מצטערת." הוסיף לאחר כשנייה והכדור החל לגדל, הוא הביט בו גדל עד שנאלץ להסית את מבטו משום שהאור הכאיב לעיניו.
"אני לרוב שוכחת לחזור לצורה המקורית שלי." האור צחקק בהתנצלות, והחל לתפוס צורה של בת אדם לנגד עיניו לנגד עיניו.
"ככה טוב יותר, נכון?" שאלה הנערה, וסם לא ידע מה להגיד, היא הייתה הנערה הכי יפה שהוא אי-פעם ראה בחייו, ולמרות שהוא היה אמור להיות קר רוח ואדיש, מוחו האנושי להחריד ומלא ההורמונים חטף שיתוק והוא שכח כל מה שרצה לומר.
היא הייתה מדהימה, עיניה היו בכל צבע וגוון בעולם, החל מירוק ים ועד זהב, שערה, הוא היה שחור כזפת, נח על גבה בתלתלים עדינים, ופניה, הן היו עדינות ובהירות, שהסוג שנחקק בזיכרון לנצח.
"נעים להכיר רשמית, אני ויולט."היא אמרה והושיטה לעברו יד, חיוכה, הוא היה משהו מיוחד, כאשר חייכה, יכולתם ממש להרגיש את השמש על עורכם, ואת הציפורים מצייצות במרחק, סם לא יכול היה שלא לתהות מה יקרה אם היא תבכה.
"סם" הוא אמר קצרות ולחץ את ידה, עורה היה כל-כך רך כמעט כאילו הוא מעביר את ידו בצמר או בפרווה של חתול.
"אני מכיר אותך מאיפה שהוא?" הוא שאל לאחר שנייה, היא הזכירה לו מישהו, אך הוא לא היה בטוח את מי.
"לא," היא אמרה והנידה בראשה."אבל אתה מכיר את אבי." ברגע שהמילים עזבו את פיה,
הוא ידע מי אביה, ושמו נפלט בלי לשים לב מפיו.
"קופידון."