למה דווקא הוא? פרק 30

—נקודת מבט של ליאן—
“ליאן אני סופר עד שלוש אם את לא פותחת אני נשבע אני שובר לך את הדלת!” שמעתי את הקול של זוהר כשפקחתי עיניים.
התקרבתי אל הדלת ופתחתי אותה. ראיתי את זוהר עומד ומתנשף מולי.
אימא, גיא ונטלי עמדו מאחוריו.
“מאמי” אימא אמרה וניגשה לחבק אותי.
“נרדמתי” אמרתי ולא חיבקתי אותה בחזרה.
“הבהלת אותנו” נטלי אמרה.
“במיוחד אותו” נטלי אמרה וחייכה אליי.
“לא הבהלת אותי” זוהר אמר והלך, אחריי כמה שניות שמענו טריקת דלת.
“טוב ליאן סיימת עם הדרמה היומית שלך?” גיא שאל.
לא עניתי לו. זאת לא אשמתי שהם נטפלים אליי בזמן שכל מה שאני רוצה זה להיות לבד.
“טוב בכל אופן אנחנו הולכים” גיא אמר ונטלי הלכה אחריו.
“אני גם צריכה ללכת אבל אני לא רוצה להשאיר אותך לבד” אימא אמרה.
“זה בסדר אימא. אני מבטיחה שאני לא אעשה כלום לעצמי” אמרתי.
היא הסתכלה עליי. “אני דואגת לך” היא אמרה והסתכלה על הרצפה.
“אני בסדר.. מבטיחה” אמרתי לה וחייכתי.
נכנסתי בחזרה לחדר שלי, למיטה שלי. אני באמת לא רוצה לגרום לאף אחד לדאוג לי, אבל אני עדיין לא מוכנה לספר מה שקרה.. במיוחד שאין לי מושג איך לנסח את זה.
שמעתי את הדלת נטרקת והבנתי שגם אימא הלכה ונשארתי לבד בבית.
קמתי מהמיטה והלכתי לסלון לחפש לראות משהו בטלוויזיה. התיישבתי על הספה והתחלתי לזפזפ בערוצים.
כעבור כמה דקות שמעתי דפיקה בדלת. “מה שכחת גיא” מלמלתי לעצמי ופתחתי את הדלת בלי לראות מי דפק.
“היי” הוא נופף בידו.
באתי לסגור את הדלת אבל הוא עצר אותה עם הרגל.
“ליאן מה יש לך?. למה את מתנהגת ככה?” הוא לא הבין.
“אדם לך מפה” אמרתי וניסיתי לסגור את הדלת אבל לא הצלחתי.
“את יכולה לדבר איתי? ולהפסיק להתעלם?” הוא המשיך.
לבסוף לא היה לי כוחות יותר אז פשוט עזבתי את הדלת ונכנסתי לבית. הוא הלך אחריי.
“אדם” אמרתי ונמנעתי מלהסתכל עליו.
“אני לא מרגישה מוכנה לדבר איתך עדיין” אמרתי את זה והרגשתי פתאום בשליטה.
“מה?” הוא התקרב אליי.
“את תצטרכי לדבר איתי כי אין לי מושג מה עובר עלייך בזמן האחרון” הוא אמר ושילב את ידיו.
“אדם אני מבקשת שתלך” אמרתי.
“אני לא הולך” הוא אמר והתיישב על הספה.
“עד שאת מספרת..”.
“איך נוצר מצב שגם לך אני צריכה לספר” גיחכתי. הרי הוא זה שאשם בהכל.
“כי אני לא מצליח להבין מה עשיתי”.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע. עצרתי את הדמעות שאיימו לצאת החוצה.
“לא דיברת איתי מיום שישי, איך את מצפה שאני אבין מה עשיתי?”.
“אתה לא זוכר כלום?” שאלתי.
הוא הניד בראשו לשלילה. “בחיים שלי לא שתיתי כל כך הרבה” הוא צחק.
“ובכלל בקושי היינו ביחד ביום הזה” הוא אמר.
ברגע זה כל מה שרציתי לעשות זה לצעוק. אפילו את מה שהוא עשה לי הוא לא זוכר, אבל אני לצערי הולכת לזכור את זה לנצח.
“היינו” אמרתי.
הוא השתתק והסתכל עליי. הוא קם והלך אליי.
“אדם” אמרתי והלכי ממנו אחורה. הלב שלי החל לפעום בחוזקה והרגשתי שאני עומדת להתעלף שוב.
“אני כן זוכר שעשיתי משהו מטומטם” הוא אמר לפתע והתרחק ממני.
—נקודת מבט של זוהר—
“נראה לי אני חוזר הביתה” צעקתי לגל. בקושי יכולתי לשמוע את עצמי מרוב החוזקה של המוזיקה.
“מה אחי?” הוא שאל בצעקה.
“אני חוזר הביתה” אמרתי שוב.
“חבל אחי” הוא אמר ושתה את מה שהוא הזמין בשלוק אחד.
ליהיא בסוף הזמינה חברות שלה והם הלכו לצד אחר של הפאב רחוק ממני ומכל שאר החברים שלנו.
“מה אחי?” דור שם את ידו עליי.
“לא תשתה?” הוא שאל.
“אני נוהג” צחקתי.
“נהיית חנון אח שלי. איפה התקופה שלא היית שם זין על כלום”.
“מה קשור?” שאלתי וצחקתי.
“בוא תמצא לעצמך משהי להיום בלילה” הוא אמר והתחיל לחפש בנות.
“לא אני בסדר” אמרתי.
“נראה לי פעם ראשונה אני אחזור הביתה לבד” אמרתי. זאת באמת פעם ראשונה.
“טוב אחי. נראה לי דווקא שאני מצאתי” הוא קרץ לי והלך.
“טוב גל אני זז” אמרתי לו אבל שמתי לב שהוא לא היה לידי יותר.
נפרדתי מכל השאר ויצאתי משם. נכנסתי לרכב שלי ונסעתי משם.
תוך כדי הנסיעה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו הוא על ליאן. הבחורה הזאת משגעת אותי לגמרי. אני לא מפסיק לחשוב עליה ועל מה שקרה לה.
החניתי את האוטו ויצאתי. התחלתי לעלות במדרגות ושמעתי טריקת דלת, הגעתי לקומה שלי וראיתי מישהו יורד במדרגות.
“היית אצל ליאן?” שאלתי אותו.
“מה זה עניינך” הוא אמר לי. הנוער של היום נהיה חצוף ברמות.
“תענה לי” כמעט הכנסתי לו אגרוף.
“כן נו, מאיפה אתה מכירה אותה?” הוא שאל.
“אתה אדם נכון?!” שאלתי.
“מאיפה אתה מכיר?!” הוא שאל שוב.
“בואנה אדם אני מוכן להכניס לך עכשיו כזה אגרוף שימחק לך את הפרצוף. עדיף שתשתוק” אמרתי.
הוא שתק. “מה עשית לליאן?” שאלתי אותו.
“כלום” הוא אמר.
“שקרן” היד שלי כבר התכווצה לצורת אגרוף.
“מה חיפשת אצלה?” המשכתי לשאול.
“באתי לשאול אותה למה היא לא מדברת איתי”.
“וקיבלת תשובה?”.
הוא שתק. “תענה יא בן זונה!” צעקתי. לא עניין אותי שכנראה כל הבניין שומע.
“טוב תשמע בן אדם אין לי מושג מה אתה רוצה” לא הצלחתי לשלוט בעצמי והכנסתי לו אגרוף.
“זוהר?!!” בדיוק ברגע הזה ליאן יצאה מהבית שלה. יופי זוהר אחלה טיימינג מצאת לעצמך.