העבר תמיד קשור בעתיד…פרק ראשון
אוקיי אז מאיפה להתחיל…אז אני אור אני בת 16 בכיתה י"א ויש לי ידיד ממש טוב או שאפשר לומר היה לי…
קוראים לו רועי וממש גדלנו ביחד אנחנו שכנים והמשפחות חברות עד כיתה ח' היינו ממש כמו אחים ואז בכיתה ח' הוא התחבר עם ילדים שלא ממש התחברתי אליהם וגם אני התחברתי לילדים שהוא לא התחבר אליהם.
תמיד היה לי עצוב שאנחנו לא בקשר אבל באמת שתמיד ניסיתי אבל באיזשהו שלב נמאס לי כי שמתי לב שהחברים שלו לא ממש אוהבים אותי ותיארתי לעצמי שבאיזשהו שלב הוא יושפע מהם.
רועי באמת היה ילד טוב ומאוד חכם ואני אף פעם לא הבנתי למה הוא מתחבר לילדים הבעייתיים,אלה שלא לומדים,אלה שמפריעים בשיעורים אבל בפעם היחידה שניסיתי לדבר איתו על זה הוא ממש התעצבן עליי ואמר לי לא להתערב ושאני לא אפריע לו בחיים שלו.
אז עברו ארבע שנים מאז כיתה ח' והתחלנו את י"א אני הייתי בכיתה המדעית ורועי עבר לכיתה שלי…כשראיתי אותו ביום הראשון אפילו לא אמרתי לו שלום כי לא הרגשתי נוח ולא הרגשתי צורך להגיד לו שלום…זה היה ממש מוזר מצד אחד ידעתי שברגע שאני אצטרך אותו הוא יהיה שם בשבילי…בקיצור ביום הראשון המורה אמרה לנו שאנחנו חייבים להשקיע וכל זה וכל הזמן חשבתי על רועי שישב שולחן מאחוריי…
המורה סיימה לדבר ואני רוני שהייתה החברה הכי טובה שלי ועדן שהיה ידיד מאוד טוב שלנו קמנו והלכנו לטקס ואז שמעתי את רועי קורא לי הסתובבתי אליו ובאמת שהייתי שמחה שהוא קרא לי אבל לא רציתי להראות לו את זה "אז מה?" הוא אמר לי ואני עניתי לו בשיא האדישות "מה רועי?" "מה למה ככה?" הוא אמר לי "למה מה ככה רועי מה אתה רוצה?" עניתי לו כי באמת שהתעצבנתי…עד לפני שנתיים לא היית מסתכל עלי בכלל אז אל תדבר איתי עכשיו וזה מה שרציתי להגיד לו אבל בסופו של דבר השארתי את זה רק במוח שלי.
"אור…זה אני רועי גדלנו ביחד זוכרת אותי?…" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו במבט כל כך המום…"אני זוכרת אותך השאלה אם אתה זוכר אותי…או שרק עכשיו היה לך נוח להיזכר בי כי כשהיית עם החברים שלך לא העזת אפילו להגיד לי שלום" אמרתי לו והלכתי משם מבלי לחכות לתגובה שלו.
בטקס כמובן שעם המזל שלי ישבתי לידו ועוד שורה מתחת לחברים שלו…"אז מה רועי חזרת להיות החננה שכולנו הכרנו?…" אחד מהם אמר לו וראיתי על רועי שהוא ממש לא מרגיש בנוח…"אתה גם לא עונה אה?תאמין לי חבל על כל המאמץ שהשקענו בך.."הוא חזר ואמר ואני לא יכולתי לסבול את זה הסתובבתי אליו ואמרתי לו:"תאמין לי האנשים של היום כפויי טובה גם ניסית להפוך אותו למטומטם כמוך וגם הוא עדיין לא מודה לך על זה?…תשמור את הטמטום שלך לעצמך ואל תנסה לחלוק אותו עם אחרים…תאמין לי הכי טוב " גם רועי וגם הילד הסתכלו עליי במבט המום והילד אמר:" או הנה החננה הראשית מדברת,איך את בכלל מעזה לדבר אליי חתיכת מטומטמת" ורועי הסתובב אליו ואמר לו:תקשיב טוב אליי עוד אתה יכול לדבר..שבחיים שלך לא תעז לדבר אליה."
ואני אמרתי לאותו ילד:"אני באמת לא צריכה לדבר איתך..חבל לי לרדת לרמה שלך"
אחרי הטקס הלכנו הביתה ורועי הלך מאחוריי עד שהגענו לחצי הדרך וחיכיתי לו.
אתם פשוט לא מבינים מה הוא אמר לי אחרי זה!!
תגובות (1)
נשמע מאוד מעניין אבל תתארי את הדמויות איך הן נראות …
תמשיכייי *~*