בוגדת – {1}

"אוקי בנות, פלייה ורלווה, פלייה ורלווה!" צעקה המורה שלי לבלט.
הסתכלתי בחוסר אונים על קארין. היא החזירה לי מבט חטוף…..
——————————————————————-
זה התרחש לפני 11 שנה. הייתי בת 3.
אני וקארין נכנסנו בפעם הראשונה בחיינו לסטודיו לריקוד.
המורה הייתה מאוד נחמדה אלינו, אבל אם הזמן זה השתנה.
מאז אני וקארין מופיעות יחדיו, פעם בשנה בהופעה עצומה, עם שאר הבנות מהסטודיו.
עברו השנים, גדלנו יחד, הלכנו לגן יחד, וכך גם לכיתה א'.
הגענו לכיתה ד'. הכול היה טוב ויפה. היינו חברות הכי טובות, וריח של סוף השנה עמד בפתח הדלת.
קארין היא ילדה מקסימה, עם שיער שטני ושני גומות חן, אחת בכל לחי. הייתה איתנו בכיתה תלמידה בשם אפריל, מה"מקובלות". שנאנו אותה תמיד, מהסנוביות שלה, מהשוויצריות שלה.
נשבענו שבועה חזקה שלעולם לא נהייה חברות שלה אם היא תמשיך להתנהג כך, ושלעולם לא נהייה כמוהה. השבוע האחרון ללימודים התקרב, והנה נכנסת מירב היועצת עם חבילת דפים בידה. "אוי לא!" תהיתי לעצמי…. כשמירב נכנסת אלינו לכיתה, זה בדרך כלל בשורות רעות. מירב הסתכלה עלינו.
"שקט, תלמידים ותלמידות, אני רוצה להודיע משהו מאוד חשוב!"
"כל ילד יקבל דף, שבו ירשום שמות של שלושה ילדים איתם ירצה ללמוד שנה הבאה.
בשנה הבאה יצטרפו הרבה ילדים, לכן מספר הכיתות יעלה, ותלמידים יופרדו לצערי."
מיהרתי לכתוב קארין….. קארין קארין. אני אוהבת אותך! דיברתי איתה בהפסקה, גם היא בחרה בי.
עלינו לכיתה ה'. הופרדנו בין הכיתות, לא למדנו יחד.
לרוע מזלה של קארין היא למדה יחד עם אפריל. מדי יוםשנאתינו כלפי אפריל רק גברה יותר ויותר.
מעשיה המרושעים עברו נפש. אני וקרין היינו נפגשות כמעט כל שישי לישון אחת אצל השנייה.
לאט לאט אבא שלה לא הרשה לה שניפגש, ובמקום זה היא הייתה הולכת לעשות קידוש אצל סבתה.
בערב שישי אחד חייגתי אלייה.
"הלו צליל?" שאלה אותי קארין. "כן זאת צליל, את יכולה לישון אצלי היום?"
"אהה….. לא יכולה, תכנית נקמה באפריל, פרטים בבצפר. את קצת תכעסי."
היססתי – "מה התכנית? ספרי זה בסדר!" "טוב אז ככה, חשבתי ללכת לישון אצל אפריל, ניקשר ונהיה חברות טובות, ואז עוד שנתיים אני אבגוד בה ואהפוך למקובלת!!!!!!!"
הייתי בהלם – "אבל קארין! נשבענו! אני לא מאמינה….."