Goodbye My Lover-פרק 1

נעמדתי מול לשערי בית הקברות, לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי. ידעתי בדיוק את במיקום של קיברו למרות שלא רציתי לדעת. רציתי לחפש לחפש ולא למצוא דבר. רציתי להאמין שיש סיכוי שהוא עדיין בחיים ושהוא מחפש אותי. ושוב הרגשות הציפו אותי במיוחד כשנעמדתי מול קיברו. הסתכלתי על תמונתו שקשה לפספס כיוון שהיא בגדול.הוא כול כך יפה. הסתכלתי אל תוך עינייו וליטפתי את התמונה, תמונה.. הדבר היחידי שנותר לי כדי להמחיש את קיומו. "אני אוהבת אותך" לחשתי תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת עם דמעותיי שרוצות לצאת. ניסיתי שלא לאפשר לעצמי לבכות כי ידעתי שאם אני אתן להן לנצח אני לא אוכל להפסיק. אך, לא נותרתי אדישה. התפרקתי תוך כדי ליטוף המצבה אשר הייתה קפואה. "זה כל מה שנותר לי ממך?!" צעקתי. "גוש אבן מיסכן" קירבתי את ראשי למצבה והתחלתי לדפוק את ראשי במצבה "קח אותי" דרשתי. "קח אותי אלייך!" צעקתי והבאתי אגרוף לאבן. "השארת אותי לבד, ללא דבר" התרכזתי בפרחים הורודים אשר היו מונחים על המצבה. גיחכתי. "אם היית רואה את צבע הפרחים היית זורק אותם" מרחתי את הדימעה אשר ירדה לי. "אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי את המצבה. "אני מחכה כבר לרגע שאני יראה אותך שוב" התחלתי לחשוב. "רגע,למה לחכות בכלל" התרגשות מילאתה אותי. "נתראה בעוד כמה דקות" חייכתי ונישקתי את המצבה. התקדמתי לכיוון היציאה מבית הקברות והתרכזתי בכביש. חיכיתי שתעבור כבר מכונית, חיכיתי לרגע בוא אני יראה את אהובי שוב. ראיתי פנסים מאחורה הדבר אשר סימן לי שמכונית מתקרבת. לקחתי נשימה עמוקה ונעמדתי מול המכונית אשר פגעה בי באופן מושלם. בדיוק כמו שרציתי. הוטחתי לריצפה מרוב חוזק הפגיעה,והתחלתי לראות לבן "אני בדרך אלייך אהובי" ויכולתי לשמוע ברקע צעקות אך לא הבנתי אותם באופן ברור.