לא אשכח אותו- חלק ב.

התעוררתי, השעון הראה 07:54, שיט, אנחנו מאחרים. "קדימה, אנחנו מאחרים! קום!!!" לקח לו זמן, אבל בסופו של דבר הוא קם, יש לו מזל, אם הוא לא היה קם הייתי אומרת לו לישון על הספה בלילה. הערתי את תובל, סידרתי אותו לבית ספר מהר וביקשתי מגיא שיקח אותו לשם. כולם הלכו, סידרתי קצת את הבית, אני חולת ניקיון כזאת והלכתי לעבודה, אני עובדת בעבודה משעממת שלא רציתי בכלל, עם האויבת שלי מהתיכון בתור בוסית, זה מה שקורה שאת מביאה ילד לעולם בגיל 18. התיישבתי בעמדה שלי, אמרתי לעצמי "אולי אני אעצום עין" ונרדמתי. פתאום, הבוסית שלי, האויבת המושבעת שלי, קלטה שאני ישנה והחליטה לפטר אותי. איזה יופי, אין לי פרנסה ואני אמורה לפרנס ילד רק עם המשכורת של בעלי, התחננתי בפניה שתשאיר לי את העבודה, שלא תפטר אותי, היא לא הסכימה, איך אני אספר לגיא שפיטרו אותי? נו, באמת.
השעה 12:00, חזרתי הביתה מוקדם, מפני שפיטרו אותי, החלטתי לנצל את הזמן הפנוי ולנקות קצת את הבית. לפתע, גיא הגיע. "מה אתה עושה פה" שאלתי. הוא שאל ישר: "מה… את עושה פה?" חמוד, מנסה להפנות אליי את האשמה. "החלטתי שאנחנו עושים יום כיף, זהו נמאס לי מהשגרה. בא לך להצטרף אליי?" שאלתי, בתקווה שהוא יאמין לזה. שיט, מה עשיתי, אין לנו כסף בשביל זה, אני כזאת מפגרת. ראיתי על הפנים שלו שהוא נראה מתוח ועצמי, לקחתי צעד אחורה, לא הבנתי מה עובר עליו. הוא צעק עליי: "תעשי טובה תשחררי" לא הבנתי מה עובר עליו, אולי הוא בוגד בי עם איזה כוסית מהמשרד שלו, טוב, מה שבטוח, הוא ישן על הספה היום.