אהבה כפולה- פרק 21 חלק א'

נפלתי על המגרש וצרחתי מכאבים, המאמן רץ לבדוק מה קרה לי לרגל, ושלח אותי לאחות.
שכבתי במיטה של האחות בזמן שהיא עשתה לי בדיקות, "טוב תקשיב…." היא אמרה "ליאם" השלמתי את השם שלי "כן… ליאם, הרגל שלך התעקמה ויש לך נקע בקרסול, אתה תצטרץ ללכת עם תחבושת על הרגל למשך זמן מה, ולמשך יומיים המלצה שלי להישאר בבית ולהשתדל כמה שפחות להזיז את הרגל.
אחרי שנקעתי את הרגל התקשרו לאמא שלי שתבוא לקחת אותי אחרי עשר דקות אמא שלי הגיעה, היא עזרה לי ללכת למכונית, "איך זה קרה לך?" היא שאלה "כדורסל… ניסיתי לקלוע שלשה ובנחיתה על הפרקט עיקמתי את הקרסול" עניתי "טוב עכשיו אתה תיהיה בבית, תשכב בסלון לנוח ואני אכין לך מרק עוף" אמא אמרה "טוב…" עניתי וצחקתי.
הגענו הביתה אחרי כמה דקות, אמא עזרה לי להיכנס הביתה "בזהירות על הרגל, יש פה מדרגה" אמא אמרה "אמא אני יודע, אני גם יכול לראות איפה יש מדרגה ואיפה אין" אמרתי, נכנסנו לבית ואני נשכבתי על הספה, אמא הורידה לי מלמעלה את השמיכה וכיסתה אותי, "אני עכשיו אכין לך את המרק עוף" אמא אמרה "אוקיי.." אמרתי והדלקתי טלוויזיה, לפתע נשמעו שני צלצולים בטלפון שלי, יש לי הודעה מאליסון והודעה מגיא, פתחתי את השיחה שלי עם אליסון 'שמעתי מה קרה לך, איך אתה מרגיש? אתה רוצה שאני אבוא לבקר אותך אחרי בית ספר?' היא שאלה 'אני מרגיש יותר טוב עכשיו אחרי שדיברתי איתך, אם את רוצה את יכולה לבוא לבקר אותי' כתבתי לה ובדקתי מה גיא שלח לי 'ליאם איך אתה מרגיש עם הרגל?' הוא שאל 'אני יותר טוב עכשיו, התקבלת לנבחרת?' שאלתי אותו 'כן התקבלתי, אתה שמת לב אם הסל שלך נכנס?' הוא שאל 'לא בדקתי' עניתי 'זה נכנס פנימה והבאת לקבוצה שלך עוד שלוש נקודות' הוא אמר 'אהה ודרך אגב, אתה בנבחרת, המאמן רק יעשה לך סינון קטן מתי שתחזור למרות שהוא יודע שאתה טוב בכדורסל' גיא הוסיף 'רגע מה? אני בנבחרת?' שאלתי 'כן, המאמן יודע שאתה טוב בכדורסל, הוא ראה אצלך פוטנציאל, ככה הוא אמר, שיש לך פוטנציאל להיות שחקן גדול' גיא ענה 'מה ככה הוא אמר?' שאלתי 'כן, בערך במילים כאלה, טוב המורה נכנסה נדבר אחר כך' וחזרתי לטלוויזיה.
-נקודת מבט של אליסון-
סיימנו בית ספר, הודעתי לאמא שאני אאחר קצת הביתה כי אני רוצה ללכת לליאם בגלל שהוא נפצע בשיעור ספורט, והמשכתי ללכת לבית של ליאם, אני דפקתי בשקט על דלת אמא שלו פתחה לי "היי אליסון, אם באת לליאם הוא ישן כרגע" היא אמרה "אני יודעת אני פשוט רוצה להפתיע אותו, אני יכולה להיכנס?" שאלתי, אמא שלו עשתה פרצוף ובסוף אמרה "טוב, בואי תיכנסי" והיא פתחה לי את הדלת, ראיתי את ליאם, ישן בסלון, מכורבל עם עצמו, אני התקרבתי אליו, והתיישבתי על הקצה של הספה, השתדלתי לא להעיר אותו, התחלתי ללתף את השיער שלו, וראיתי חיוכון קטן מבצבץ על השפתיים שלו, "אמילי אני מתגעגע אלייך" שמעתי אותו לוחש תוך כדי שינה, אני הרמתי את היד שלי מהראש שלו, אני נבהלתי, לקחתי את התיק והלכתי "ביי סמנתה, נראה לי שאני אלך" אמרתי "ביי" היא ענתה לי, הלכתי ובדרך התקשרתי למאיה.
~שיחת טלפון~
"מאיה?!" אמרתי בקול טיפה מיילל "מה קרה?" היא שאלה "אני הייתי עכשיו אצל ליאם, והוא ישן בסלון על הספה, ליטפתי אותו קצת ואז הוא אמר 'אמילי אני מתגעגע אלייך' מה זה אומר?" שאלתי "וואווו, אני לא יודעת איך להגיב, מי זאת אמילי? את שאלת אותו?או את אמא שלו?" היא שאלה "איך אני אשאל אותו הוא ישן ולא שאלתי את אמא שלו, כי אם זו חברה קודמת שלו למה שאמא שלו תדע מי זאת?!" אמרתי "טוב לא משנה" היא אמרה "מה העניניים עם גיא?!" שאלתי בציפייה להרגיש יותר טוב "יותר טוב, היה יותר גרוע, זאת אומרת אנחנו רבנו, זה ריב טיפשי ואני עכשיו מצטערת עליו, ואני לא יודעת מה לעשות, עם הריב הזה, אני מתגעגעת אליו, לריח שלו, לחיבוק שלו, לנשיקות שלו" היא אמרה וקטעתי אותה "את זוכרת שזה אח שלי, נכון?!" אמרתי ושתינו צחקנו "כן, אבל אני מתגעגעת אליו כל כך" היא אמרה "על מה היה הריב?" שאלתי את מאיה "רבנו בגלל שהלכנו מתי שהוא ביחד, ומישהו שאני לא מכירה קרץ לי ותפס לי בתחת וגיא, התחיל להרביץ לו, אבל אני יכולתי להסתדר לבד, מה הוא חושב שאני לא יודעת ולא יכולה להסתדר לבד, אני שמחה שככה הוא מגן עליי אבל גם אני יכולתי להגן על עצמי, לא תמיד אני צריכה שיגנו עליי" היא אמרה "אויי אחח.. את והשטויות שלך, כשרוצים לעזור לך, את לא רוצה שיעזרו לך, אבל כשלא עוזרים לך פתאום את כן רוצה שיעזרו לך, תחליטי מה נוח לך שיעשו ומה לא" אמרתי לה "בסדר…. את לא צריכה להתעצבן מזה" היא אמרה "סליחה, אני פשוט עצבנית על מה שליאם אמר תוך כדי שינה, זה מחרפן אותי ולא מפסיק לרוץ לי במוח, המילים שהוא אמר חוזרות לי במוח שוב ושוב" אמרתי למאיה "טוב אני צריכה לחשו על דרך שבה אני אדבר עם גיא, ביי ביניים, אם את צריכה אותי רק תודיעי לי ואני ישר באה אלייך" היא אמרה "אוקיי, תודה שאת היית אוזן קשבת לכל החפירות שלי" אמרתי "בבקשה ביי" היא אמרה "ביושים" אמרתי וניתקתי את השיחה ומבלי ששמתי לב כבר עברתי את הבית שלי מרוב שהייתי שקועה בשיחה עם מאיה, חזרתי אחורה כמה צעדים עד שנכנסתי הביתה "היי גיא" אמרתי וזרקתי את התיק בחדר שלי "איפה היית?" הוא שאל "אממ… הייתי אצל ליאם, הלכתי לבקר אותו, אבל בגלל שהוא ישן חזרתי עכשיו" עניתי "אהה אוקיי, אם את רעבה, יש שניצלים של אמא מוקפאים צריך לחמם אותם, ואני הכנתי פתיתים" הוא אמר "פששש.. אתה הכנת פתיתים?" שאלתי מופתעת "כן…. אני מתאמן לארוחה שאני מכין למאיה" הוא אמר "אהההההה עכשיו הכל מובן וברור יותר, אתה מתאמן לקראת הארוחה הגדולה" אמרתי "כן… רק פחות מלחיץ ממה שאת עושה את זה עכשיו" הוא אמר וגיחח.

-אחרי יומיים-
ליאם כבר חזר לבית ספר, הרגל שלו עדיין חבושה, הוא הולך עם קביים לא מרחמת עליו, אני עדיין כועסת עליו, על מה שקרה לפני יומיים שהוא אמר את השם אמילי, אני עדיין לא יודעת מי זאת.
מאיה קטעה את המחשבות שלי על ליאם "היייייייי" היא אמרה בהתלהבות הרגילה שלה "היי" אמרתי "את עדיין בדיכאון בגלל מה שליאם אמר אז לפני יומיים?" שאלה "קצת, כן, הרבה מאד" אמרתי ,ובדיוק ליאם הגיע "אליסון!, הוא קרא לי, ואני קמתי באדישות לכיוונו, "את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך" הוא אמר ונתן לי נשיקה שלא כל כך רציתי "קרה משהו?" הוא שאל "לא כלום, אני בסדר" עניתי "אם כלום לא קרה, הייתי מצפה לחיבוק ולנשיקה עם רגש" הוא אמר וחיבקתי את ליאם וחזרתי למאיה "אין נשיקה? אין בעיה" הוא אמר והלך לכיתה שלו "מה תעשי? את תדברי איתו?" שאלה מאיה "אני…" נשמע הצלצול ונכנסנו לכיתה.
באמצע השיעור השני ראיתי שמאיה כתבה לי על דף "מה תעשי עם ליאם?" וכתבתי לה "לא יודעת…." והיא ענתה "כדי שתעשי משהו עם זה".
נשמע הצלצול אחרי שעתיים סוף סוף יצאנו החוצה, וראיתי את ליאם מתקרב אליי, "איתך אני לא מדבר" הוא אמר "אוקיי.." אמרתי והתיישבתי בצד ראיתי שהוא מתחיל ללכת הצידה, ואז הוא חזר, "לא עכשיו ברצינות קרה משהו? זה משהו שעשיתי?" הוא שאל "לא יודעת, אני חושבת שאני צריכה קצת זמן לבד, אני חושבת שאולי יהיה טוב לבינתיים שניקח הפסקה" אמרתי והלכתי חזרה לכיתה, מנגבת את הדמעה היחידה שירדה לי, "אליסון חכי!!"