יעוד | פרק 1
אליס התעוררה מתחושה מעקצצת בגבה ומריח כבד של טבע. היא עפעפה בריסיה כדי לחסום מהאור הבוהק של השמש להגיע אל עיניה. ראשה כאב והיא הייתה צמאה כפי שלא הייתה מעולם. היא קמה לעמידה והביטה סביב, לא מבינה איך הגיעה למקום הזה.
היא החלה להסתובב סביב ולהבין בדיוק איפה היא, כנראה בפארק שבמרחק כמה שעות נסיעה מהבית שלה, אבל המקום הזה לא נראה כמו הפארק ששמרו עלייה יפה ודאגו שיראה אסתטי כדי להביא המוני מבקרים בסופי שבוע. אלא זה נראה כמו יער שצמח פרא, כמו אילו שרואים בסרטים.
היא ניערה את מכנסי הפיג'מה שלה מהלכלוך שדבק בהם והריצה בראשה את אירועי הערב הקודם, היא הלכה לישון במיטתה שהייתה בבית שלה בקומה עשרים של הבניין. באמצע עיר שאין בסביבתה שום דבר שאפילו נראה כמו המקום הזה. היא לקחה נשימה עמוקה והחלה להסתובב סביב בחיפוש אחר משהו שיעיד על איך הגיעה לשם. אבל הבעיה הייתה שלא היה לה מושג מה היא מחפשת.
היא הסתובבה לאחור כששמעה משהו מגיע מאחוריה ונתקלה במשהו ונפלה על הרצפה. כשהרימה את מבטה גילתה שהמשהו זה גבר ולא עץ כפי שחשבה. משהו בו היה מוכר בצורה לא הגיונית לחלוטין. היא לא ידעה למה הרגישה ככה אבל זה היה משהו שלא ידעה להסביר לעצמה. הוא פשוט היה לה מוכר באופן נחרץ, למרות שלא היה לה מושג מי זה.
הוא הביט בה בעניין והשתופף לצידה. הוא הסיט תלתלים שחורים מפניה ובחן אותה. אליס החלה להילחץ. הוא היה יותר מידי קרוב. הרבה יותר מידי קרוב. אפו כמעט נגע באפה.
"אריה?" הוא שאל. ההלם ניכר בקולו. כנראה גם היא הייתה לו מוכרת.
היא הנידה בראשה במהירות ונרתעה לאחור. היא יכלה לחוש את הבל פיו החם מדגדג את לחייה וזה הרגיש מוזר איך הדגדוג הזה גם הוא היה לה מוכר. כאילו הזר המוחלט הזה היה מביט בה מקרבה כזו בכל יום בחייה.
הוא בפירוש נראה מתוסכל מכך שהיא לא אריה. הוא נעמד והושיט לה את ידו. היא לקחה את ידו ונעמדה.
הוא הוציא מפיו רצף של מילים שלא שמעה בחייה. היא החלה להתרחק ממנו. לא יכולה שלא להיבהל. הוא התקרב אליה לאט אך היא החלה להיאבק בו כשאחז שוב בידה. לא יודעת מה לעשות כדי לצאת מכל העניין וקיללה את עצמה שהבריזה מהשיעורים של הגנה עצמית בבית הספר שהיו לאחר שעות הלימודים.
כשהצליחה לבסוף להיחלץ מאחיזתו היא מעדה על שורש או אבן. היא נפלה על גבה כשראשה פוגע במשהו דוקר, שגרם לה לצרוח מהלם ומכאב. הגבר התקרב אליה במהירות והניח את ידו על פיה, לחסום את הצרחות שלה.
היא נשכה את פיו בגסות, לא חושבת על כמה שהוא כנראה לא הגייני, למרות שהייתה סטרילית בצורה מפחידה, היא רק ידעה שהיא חייבת לצאת מהמקום הזה ולברוח הביתה איכשהו. הגבר פלט מילים מפיו שנשמעו כמו קללה, הוא נראה כועס ועצבני ופשוט הרים אותה על גבו כשהיא צורחת עליו שיוריד אותה למטה וכשהיא מנסה לנשוך את צווארו, אבל נראה שזה לא עזר.
כשניסתה לבעוט בו הוא פשוט אחז ברגליה בחוזקה כך שלא יכלה להזיז אותן בכלל, לא משנה כמה ניסתה. היא קיללה אותו והרגישה דמעות של תסכול וייאוש עולות על גדותיהן בעיניה.
אחרי שהלך בזמן שנראה כמו שעות הוא הניח אותה על הריצפה וקשר את זרועה לזרועו. היא לא הבינה למה הוא מתאמץ כל כך לתפוס אותה ופחדה שחטף אותה כדי שאביה ישלם עליה כופר, כמו בסרטים. ולאבא שלה היה חסר כסף, והיא ידעה שכמה שלא היו דורשים הוא היה משלם. אביה יעשה הכל עבורה.
היא משכה את זרועה מזרועו כשקשר אותן יחד וניסתה להתנגד אך הוא היה הרבה יותר חזק ממנה וקשר אותן בלי בעיה.
היא שנאה אותו. היא שנאה את מה שקרה.
"אז זה מה שאתה רוצה? כסף?!" שאלה בכעס. הוא הביט עליה בבלבול, נראה כאילו לא הבין אותה. "מה קרה? לא יודע לדבר עברית יא בן זונה?!"
הוא נראה מתוסכל משהו.
תגובות (5)
וואו. ממש ממש אהבתי. מותח, מעניי,קטלני, מחכה לפרק הבא^-^
לדעתי אין צורך להכניס את הקללות האלה,גם אם כן-רק לכתוב שהיא קיללה ולא לכתוב מה הקללה.
לדעתי הדמויות צריכות להתבטא באופן אנושי ולא מלאכותי ומתאמת – כלומר לדבר כמונו או לפחות כמוני. ואני כמו הרבה מאוד מבני גילי הייתי מקללת אותו באותו רגע
אהבתי:) אני חושבת שכתבת יותר מדי פעמים "משהו"
זה דיי מעצבןXD