לחשוב פעמיים

התחבאנו מאחורי הווילון ולא זזנו, לא השמענו הגה. שמענו את העקבים של גברת גרשון, איך שהיא עולה לאט לאט במדרגות ולפתע נעצרת. אני חושבת שמאטי שמע את הדפיקות לב שלי מרוב שהן היו חזקות.. או שהוא סתם הסתכל עלי במבט מפוחד.
גברת גרשון התחילה לפתוח מגירות, מחפשת. עד ששמענו עוד צעדים עולים במדרגות, צעדים קטנים ומהירים, יותר מידי מהירים לאדם. "פאפי קטן מה אתה עושה פה באמצע הלילה? פיטר לא שם אותך במלונה?" גברת גרשון אמרה ונשמע כאילו היא מתכופפת ללטף אותו.
הכלב התחיל להסתובב בחדר ולרחרח סביב בזמן שגברת גרשון חזרה לחיפושים. הכלב התקרב אל הווילון, מריח ומתחיל לנבוח בלי הפסקה "שקט פאפי! שקט! אתה תעיר את השכנים!" גברת גרשון התחילה לצעוק עליו כדי שיפסיק, אבל הוא לא הפסיק. היא התקרבה לווילון וחשבתי כבר שזהו זה, אנחנו אבודים, היא הולכת למצוא אותנו וזה הסוף שלי.
גברת גרשון התכופפה והרימה את הכלב הקטן מהרצפה לידיה "בוא פאפי, תרגע.. יוצאים החוצה" היא אמרה לכלב ושמענו את צעדיה הולכים לכיוון הדלת ויורדים לאט במדרגות.

מאטי פתח את החלון מאחורי הווילון שהסתיר אותנו והתחלנו לרדת מהסולם שדרכו עלינו. כשהגענו לתחתית, מאטי הזיז את הסולם בחזרה למקום בו הוא היה והתחלנו לרוץ לכיוון הפארק הקרוב. הגענו לפארק מתנשפים, חסרי אוויר וכוח לנשימה, מסתכלים אחד על השני במבט רציני ותוך שנייה מעלים חיוך ומתחילים להתגלגל מצחוק עם המעט אוויר שנשאר בריאות.
"נו זה אצלך?" שאלתי את מאטי והוא הכניס את ידו אל כיס המכנסיים והוציא דיסק-און-קי קטן כסוף.
"אין כמונו" הוא אמר.
"יהרגו אותנו אם נפרסם את זה.. זאת חדירה לפרטיות" התחלתי לחשוש
"אל תדאגי, אם יהרגו מישהו זה יהיה אותה.. היא זאת שחושפת לא ידעו שזה אנחנו" מאטי הרגיע אותי
"אבל מה עם העבודה שלה, המשפחה, בעלה.. ? פיטר ישנא אותה, הוא יחשוב שהיא זאת שפרסמה את זה. זה יפגע בה לתמיד.. זה מלוכלך מידי"
"את מוותרת? עד שהשגנו את זה? זה היה רעיון שלך. את אמרת שאת שונאת אותה ושאת רוצה להחזיר לה על כל השנים האלה שהיא עשתה לך רע בשיעורים"
"אני יודעת" הסכמתי "אבל אני.. "
"את מה? הם עשו את זה, הם צילמו את זה, הם שמו את זה על דיסק-און-קי, זה במקרה הופץ- הסיכויים שיעלו עלינו הם קטנים" הוא עצר אותי מלדבר
"טוב.. אני מניחה שאין דרך לחזור אחורה" הסכמתי
"אין מישהו שלא רוצה לראות איך דופקים את המורה שלו" הוא הוסיף עם חיוך

התחלנו ללכת לכיוון הבית של מאטי וכל הדרך ניסיתי לשכנע את עצמי בראש שגברת גרשון היא באמת מורה רעה. הרצתי בראש סצנות שאני זוכרת ויזכור לה תמיד, והגעתי למסקנה שאני חייבת להחזיר לה. אם לא עכשיו אז מתי?
בחדר של מאטי התיישבנו ליד המחשב והתחברנו לרשת. "מוכנה? בטוחה?" הוא שאל כאילו התשובה שלי תשנה את העובדה שאנחנו מפיצים את זה והורסים את גברת גרשון.
"אני בחיים לא יהיה מוכנה, אז פשוט תעשה את זה" אמרתי.
מאטי הכניס את הדיסק-און-קי למחשב, העלה את הקובץ לרשת והמחשב התחיל להריץ את המידע. חשבתי לעצמי כמה כולם הולכים להתלהב ברגע שהם יראו את זה וכמה גברת גרשון ואולי עוד מבוגרים לא הולכים לאהוב את העניין.. בכל זאת לא נעים לראות איך דופקים את גברת גרשון.

הקובץ עלה.
כמה דקות אחרי שהוא עלה קיבלתי הודעה: "הבגרות במתמטיקה נחשפה, חשש לביטול הבגרות והעברת למועד אחר"