הזווית שלי

יושב וחושב ומפקפק ביכולותיי
למה כל הדברים הרעים נופלים דווקא עליי?
מה עשיתי לא נכון שדווקא את לבי שוברים?
אפשר לחשוב כאילו גנבתי יהלומים.
למה אלוהים? למה לא יכולת להניח לי? למה לא לתת לי לחיות חיים שקטים?
חיים בלי דאגות, בלי תכסיסים. חיים בלי מלחמות, בלי הרוגים.
אבל כמובן שאני דורש יותר מדי. כי הרי למה שכולם יחשבו רק עליי?
עדיף לי כבר לשבת בבית עם המשפחה. עוד יום מנוחה, עוד שבת שחלפה.
כולם מנסים לראות רק ורוד. ניסיון חביב אך עדיף כבר שלא.
במקום לקוות שהכול יסתדר, לחכות למחר לראות שעובר.
עדיף כבר לקום ולראות, ולא כל הזמן רק לחטוף עוד מכות.
הממשלה והכנסת הכול זה שטויות, הרי מי ששולט בסוף הן הבנות.
סתם חברים, קצת הומור לבסוף, כי כן גם אני עוד ממשיך לקוות.