כמו שלא תדע המציאות

והריח המתוק מתוק עולה שוב
כמעט שמחליק אל לולאת הזמן
והעבר הרחוק רחוק מזמן אותי אליו
רחוב של היסוסים משווע למסקנה
וזה העמוק עמוק הזה,מטביע באושר.

אני שותה חוויות,שיכור ולא מיין
אל מקום שמח שמח,לשם אני הולך
חושב שהירח שוכן במרומי העצים
ומטפס מטפס כדי להגיע
הירח בכלל שוכן במרומי השמיים
ואני נופל ונופל

כמנהגה של אבן בפסגת ההר
מתגלגל ופוצע את היגיון החשיבה
משתקף במים ובכלל בשמיים, בושה
בית של חולמים, משווע להתעורר
הבלים ושקרים, קרישתה של אהבה
והרגש, הגדול גדול הזה , חונק
מגבעת מורדת, לכבוד יראת הכבוד
גבעה מתכווצת בלחישת של תפילה
מחילה במחילה, בתוך במחילה

מנהרות המוח נהרות הידע והאובססיה
שוטטת, שטות, שתיינות ומלמולי פחד
רגיעה בהזיה של רגע מזוויע, זה מגיע
ירח חונה במים, קשור אל הרציף
אין אור בשמי הליל, טבע ונתבע
חתום בצלו ובצלילו של אגם החזיונות
למעלה למטה, זרמים של מחשבות
אין סוף להתחלות של הסוף, ואין היגיון