האמת שלי, השקר שלך- פרק 4

הסתכלתי על דלפק האחות שעמד במרחק רב מימני והבחנתי בילדה עם ג'קט אפור וכובע שחור על ראשה. כאשר התקרבה אלינו, יכולתי להבחין במבט הרציני שהיה לה.
הוא התקרבה אל האזור שלנו עוד ועוד, עד שלבסוף ניגשה אל הילדה בת ה-10.
אני זיהיתי אותה. המון זמן לא ראיתי אותה. זו הייתה אמילי. אמילי ווטסון. אמילי שהכירה אותי, את לוק ואת אלכס. מה היא עושה כאן?!

~~~

"אמילי?" קראתי לעברה. כאשר ראיתי שהיא מתעלמת, המשכתי- "אמילי, זו באמת את?".
אמילי לא התייחסה אליי וחיבקה את הילדה הקטנה.
מראה זה היה מוזר לי. היא בחיים לא הזכירה שיש לה אחות קטנה או בני דודים… היא הייתה ילדה יחידה לשני הורים יחידים.
"אמילי!" צעקתי. אמילי המשיכה להתעלם.
ג'ייסון אמר בלחש- "זו לא חברה שלך מהתיכון? למה היא לא עונה לך?" הוא שאל בחוסר הבנה.
"כן, זו היא.. אין לי מושג למה היא לא עונה" לחשתי באוזנו.
"טוב אני אלך לדבר לדבר איתה.. תעזור לי לקום" אמרתי לג'ייסון והושטתי לו את ידי הבריאה.
"לא לא" הוא מיהר לומר. "אסור לך לקום.. הרופאה אמרה שאת צריכה להישאר במיטה עד לבדיקה הבאה של האחות" המשיך.
"נו באמת" נאנחתי.
"את רוצה שאני אלך לדבר איתה?" שאל.
לפתע אמילי קמה מן המיטה של הילדה והוציאה מכיסה פתק מקופל.
"מה? אה לא.. לא צריך" מלמלתי והמשכתי להסתכל על אמילי והילדה הקטנה.
אמילי פתחה את הפתק והחלה להקריא לילדה את מה שהיה כתוב בו- "קייט ביתנו היקרה. זה אבא שלך כותב לך.. המון זמן אמא ואני לא יצרנו עימך קשר, אז זה הזמן…" אמילי הפסיקה להקריא והסתובבה לאחור לראות אם ג'ייסון ואני מקשיבים.
"מה שאני אומרת כל כך מעניין שאתם מקשיבים?" היא שאלה אותנו במבט ערמומי וחזרה אל הילדה.
"אנחנו מקווים שטוב לך עכשיו אצל משפחתך החדשה. להורייך החדשים יש את היכולת לגדל אותך והם יעניקו לך חום ואהבה" אמילי המשיכה מהמקום בו הפסיקה.
לפתע הילדה הקטנה החלה לבכות וחיבקה את אמילי חזק- "מתי אני אחזור אליהם?" הדמעות זלגו מעיניה.
"אני הולך להביא לעצמי גלידה.. להביא גם לך?" ג'ייסון שאל לפתע.
"ששש" השתקתי אותו. "תן לי להקשיב".
"טוב, סליחה סליחה.." אמר בלחש. "למה מקשיבים?" שאל לאחר כמה שניות.
"ג'ייסון, במחשב שנייה אולי כדאי שתלך תביא גלידה" אמרתי לו. רציתי להעסיק אותו לכמה זמן.
"איזה טעם?" שאל.
"איזה מציק אתה! תביא מה שיש…" אמרתי והחזרתי את מבטי אל אמילי.
ג'ייסון פנה ללכת ולאחר מכן חזר- "ואם יש כמה טעמים?" שאל.
"לך כבר" גלגלתי את עיניי.
ג'ייסון חייך והלך. הסתכלתי שוב על הילדה הקטנה ועל אמילי.
הילדה עדיין בכתה ואמילי ליטפה את שערה ברכות.
"ילדה, למה את בוכה?" שאלתי את הילדה הקטנה. חשבתי כי כך אוכל למשוך את תשומת ליבה של אמילי וצדקתי.
"את מוכנה לעזוב אותנו בשקט?" אמילי סובבה אליי את מבטה.
"אמילי, מה קרה לך?! היינו פעם חברות טובות.." כעסתי עליה.
"פעם…" היא ענתה ביובש וחזרה אל הילדה.
"ומה השתנה?" המשכתי להציק לה.
"את ולוק" ענתה באדישות.
"אני ולוק? מה זה אמור להפריע לך?" שאלתי בעוקצנות.
"זה אמור להפריע לי כי את גרמת לחבורה שלנו להתפרק.. אני בחיים לא אלך עם גבר תפוס" היא השיבה בכעס. עיניה הירוקות ננעצו בעיניי במבט מאשים.
"מה זה קשור? גם אני לא.." גיחכתי.
"עובדה שכן הלכת עם לוק.. הוא היה תפוס וגרמת לו לבגוד..".
"מה?! הוא לא היה תפוס.." אמרתי בהחלטיות.
"הוא כן… את פגעת בחבורה שלנו.. את גרמת לשניים מהחבורה להיפגע.. לוק וחבר שלו באותו זמן.. אלכס" אמרה ואני הרגשתי שאני עומדת להתעלף… אלכס ולוק היו ביחד?!