זאבים: לוס פרק 21

פרק 21: לחיות שוב בבטחה, זה מה שכולם רוצים.
נקודת מבט לוס
"קדימה בואו נצא." קראתי, ריק הגיע כאשר הוא לבוש במכנס ג'ינס אפרפר וחולצה חומה קצרה שמבליטה את השרירים שלו. ג'ונסף היה עם אותו לבוש כמו קודם, חולצה לבנה קצרה ומכנס ג'ינס שחור. צבע עורו היה שזוף אך לא יתר על המידה ועיניו נצנצו בצבע כהה.
"לוס.." אמר ג'וש, מפוחד. "אם הכול ילך לפי התוכנית, אנחנו נחזור עד השקיעה בערך עם אימא ואבא, פטריק, קילר, סם, סופי וליאה." חייכתי חצי חיוך, מקווה לטוב. חיבקתי את ג'וש חזק והרפתי.
"את יודעת שיש מצב שזו התוכנית של בולקון." אמר דניאל, חוזר על הטענה הזו שוב. –"בגלל זה אני משאירה את שניכם יחד, אתה חזק מספיק בשביל להגן עליו ועלייך ביחד." חייכתי אליו וחיבקתי אותו, הוא חיבק אותי חזרה והתנתקנו מהחיבוק.
"לוס, אם קורה משהו תברחי. אל תהיה גיבורה." אמר הנפרמק, הנהנתי לחיוב וחיבקתי גם אותו.
"בהצלחה!" קרא ג'וש ויצאנו מהבית. לקחנו את המכונית של ג'ונסף.
היא הייתה שברולט שחורה, דיי חדשה עם שאריות קטנטנות של אבק. נכנסנו לתוכה. ריק ישב במושב מאחור ואני וג'ונסף מקדימה. הוא התניע את האוטו והתחלנו לנסוע.
"אתם יודעים שאולי לא נצא מזה.." אמר ריק, פתח בשיחה שלא רציתי להתחיל בכלל.
"אנחנו פועלים כנגד התוכנית של בולקון. זה חייב לעבוד." אמרתי ונשענתי על החלון, רואה איך אנחנו מתרחקים מהעיר היישר אל המקום שבולקון נמצא. "ג'ונסף איך אתה יודע איפה בולקון נמצא?" שאלתי,
"הייתי המדריך שלו לפני דניאל." הוא ענה בקצרות,
"הוא תמיד היה רע?" שאלתי, הוא פלט נחירה,
"ההפך הוא נכון לוס, בולקון היה כמו דניאל. אפילו טוב יותר. רחמן ודאגן שלא עניין אותו בכלל כוח. עד אותו יום שהוא פגש ציידת אחת, והיא שרפה את הפרווה שלו ורצחה את כל הלהקה שהוא נכלל בתוכה. רצחה את חבריו הטובים ביותר והשאירה אותו מצולק. ואז הוא היה חייב לחסל את האלפא שלו בכדי שהוא יוכל לנקום ולהשיג יותר כוח." הוא הסביר,
"אז למה הוא רוצה לחסל אותי?" שאלתי, -"את האיום היחידי שלו, אם את ממשיכה להתקיים את בעצם מורידה מכוחו האמיתי." אמר,
"אם הוא יחסל אותך, הוא יוכל לחיות שוב בבטחה." סיכם ריק בעצבות, -"ואת זה כולם רוצים." השלים אותו ג'ונסף. הנחתי את רגליי על המושב והרכנתי את ראשי אל ברכיי. לאחר שעה של נסיעה שקטה האוטו נעצר.
"הגענו!" אמר ג'ונסף ויצא מהרכב, יצאנו כולם מהרכב והתקדמנו אל עבר הצוק שהיה שם.
"אז כאן הוא מתחבא? בסוף הצוק?" שאל ריק, ג'ונסף צחק.
"הוא השתמש בקסם מכשפות כדי שיוכלו להכפיל את כוחו ושיוכלו להסתיר את מיקומו." הוא אמר והתכופף, הוא היה נראה כמו מישהו שמתלבט איזה אבן לקחת אבל לבסוף הוא לקח אבן לא גדולה אבל גם לא קטנה והשליך אותה קדימה,
לפתע נשמע קול נקישה של אבן שפוגעת במתכת.
"הוא מתחבא כאן." ג'ונסף הצביע קדימה אל האוויר. –"אז איך נגיע לשם?" שאלתי,
"חול." הוא אמר, הוא הוריד את חולצתו שם נחשפו כ6 קוביות שזופות, הוא הכניס כמויות של חול צהוב בתוך החולצה והתקדם עד לקצה הצוק. הוא לקח חופן של חול והשליך אותה לאוויר, שם נחשף מן דרך קצרה עשויה אבנים חומים,הוא צעד קדימה ושפך חופן קטנטן של חול לצד ימין, אבל החול נפל עד למטה.
"קדימה בואו!" קרא ג'ונסף, הוא לקח חופן נוסף ושפך עוד חול על הדרך, ואז הגענו לפנייה, הוא שפך חופן נוסף לצד שמאל והאבנים המשיכו להופיע. המשכנו לצעוד על החול אחרי ג'ונסף ולבסוף הגענו למן מחסום בלתי נראה.
"מה עכשיו?" שאל ריק, ג'ונסף ניסה לדחוף את המחסום אבל הוא הדף אותו לאחור וכמעט הפיל אותו.
"הו שלום לך העלמה לוס, ידידי הוותיק ג'ונסף, והבטא לשעבר שלי ריק." בולקון נחשף מולנו, הוא ממש הלך על האוויר. "איפה הם?" שאלתי בעצבנות.
בולקון הרים את ידיו ואז הוריד אותם במכה, ארמון שחור נחשף וכל הדרך שאותה הלכנו נחשפה. היו בכניסה עיטורים כסופים והיו כמה מדרגות בהתחלה.
"ברוכה הבאה." הוא חייך ונקש באצבעותיו. אז יכולנו לעבור את המחסום. "איפה הם?" שאלתי שוב,
"איפה ג'וש?" שאל בעודו מכניס אותנו פנימה, נדתי בראשי. "הוא לא יבוא היום." הדלת נטרקה בחוזקה והפנים של בולקון נהיו זועמים.
"לא יבוא היום?" שאל,
"אנחנו יודעים מה רצית שהוא יעשה בשבילך, שינינו את החיזיון שלי, שינינו את מהלך ההיסטוריה ועכשיו אתה לא תוכל להוציא את חרב האלפא." אמר ריק בהתגרות, הוא מחא כפיים באיטיות.
"חבל לוס, באמת חשבתי שנוכל לעבור את זה כחברים טובים. אבל אני רואה שכנראה לא." הוא אמר ולפתע אור נדלק, כולם היו כבולים בשלשלאות ומיוזעים.
"שלא תעז לפגוע בהם!" קראתי,
"הו לא, אני לא אפגע באנשי הזאב. כי הם יצליחו להתרפא." הוא 'הרגיע' אותי.
"אבל את האנושים, כמו אימא שלך ואבא שלך. טוב זה כבר משהו אחר." הוא צחק, שני נערים נכנסו ושחררו את הורים שלי מהשלשלאות. הם זרקו אותם לעבר בולקון.
הוא הרים את אימא שלי מהשערות וגרונה נחשף. "ספרי לי איפה ג'וש ואני לא אחסל אותה." הוא חייך,
"למה שהיא תספר לך חתיכת מפלצת." היא אמרה בהתגרות, ישר בולקון זיהה את הקול.
"ג'יין?" הוא אפילו צחק מעט. "איזה אירוניה." הוא פלט נחירה לפני דבריו.
"עכשיו אני בכלל לא שואל אותך לוס." הוא הסביר ושיסף את גרונה. גופה נפלה על הרצפה ואני נשארתי במקומי, המומה.