לחיות או למות
הולכת ברחוב בין אנשים, מרגישה כמו צל, אוויר. אף אחד מהם לא יכול להבין אותי, גם אם הוא חושב שכן. רק הוא הבין אותי, ועכשיו הוא כבר לא פה כדי לעזור לי ולשמור עלי ולאהוב אותי.
לא רוצה לחיות בעולם הזה. אני נכנסת במהירות לחדר ולוקחת סכין. אני מתחילה לעשות את הפצע הראשון, את השני, את השלישי. הדם זורם, קצת כואב, אבל כואב יותר הכאב שבלב. אני ממשיכה, עד שלפתע אני מתחילה להרגיש עייפה, ואני יודעת שבעוד כמה דקות אאבד את ההכרה ואולי גם אלך לעולם שלו, אחיה איתו, אולי גם יהיה לי טוב יותר. אבל לפתע יד חמה מחזיקה את ידי הפצועה וחובשת אותה, ויד אחרת מלטפת את פניי. אני מרימה את פניי. זה רון אחי.
"הוא היה רוצה שתעשי את זה?" הוא שואל אותי, ואני מנענעת בראשי.
"אז תפסיקי, תפסיקי להרוס לעצמך את החיים." רון אומר לי. הוא לא כועס, הוא דואג.
אני מנסה לחייך, ורגע לפני שאני מאבדת את ההכרה, אבל לא מתה לגמרי,
אני לוחשת לחישה לאלוהים, שואלי ישמע אותי ויעזור לי:
"אלוהים, אני רוצה שתקח ממני את חיי. אבל עוד לא, אני עוד לא מוכנה.
זה עוד לא הזמן להפרד מחיי. אני עוד צריכה אותם."
תגובות (5)
סיפור טוב, מזכיר לי סיפור שלי, את אחד הראשונים שלי…
אהבתי תכתיבה, הזדהיתי, מצטערת לשמוע דברים כאלה…
זה ממש יפה, את כותבת מעולה !!
אשמח אם תיקראי את הסיפור שלי <3
אוהבת ומקווה שתמשיכי, אשתדל לעקוב ותודיעי לי כשאת מעלה(למשל כשאני אעלה פרק חדש אז תגיבי לי להמשיך ותכתבי גם שהעלת סיפור חדש.)
היי ivroy ,
קראתי כמה מהטקסטים שלך, כולל "חלומות שניפצתי" (רק את הפרק הראשון), והיה לי חשוב לציין שאת כותבת נפלא. מבחינת שגיאות כתיב וסימני פיסוק, את שולטת היטב בכתיבה שלך.
אבל…
אני לא מתרגשת ממה שאת כותבת. בכנות, אני לא יודעת אם הבעיה היא בי, או דווקא בכתיבה. רואים שאת משקיעה המון רגשות במה שאת כותבת, אך הרגשות לא מועברים אליי. אני קוראת אוסף מילים שכתובים היטב, ואין להם משמעות.
אני בכל זאת אודה ואומר, שהכתיבה שלך נהדרת. את כותבת נכון. דבר שחסר לרבים מן האתר ומחוצה לו. אני שמחה שיש אנשים כמוך באתר.
מקווה שלא העלבתי אותך.
YHJ
זה בסדר. ספגתי את העלבון :)
צריך לדעת לקבל ביקורות תמיד .
אשמח מאד אם תקראי רק את הפרק החמישי בסיפור חלומות שנפצתי,
הוא יצא הכי טוב מבין כל הסיפורים שלי באתר,
ואני חושבת שדווקא עליו אולי לא תגידי שהוא לא אמין…
אין בעיה, אקרא. :)